פוסטים בנושא מפייסבוק

נספחים (ספויילרים ל"המדריך לימים הקרובים"):

א. בכל שלושת הספרים של יואב בלום יש אותה דמות: דמות אדם לא יוצלח, ההוא שמחוץ למעגלי החיים. ב"מצרפי המקרים" זה פחות בולט, יותר ב"הקבוע" והכי ב"המדריך".

מי אני ? (ב) - טונות ספויילרים ל'המדריך לימים הקרובים' ו'הקבוע היחידי'.

א. 'הקבוע היחידי' ממשיך לשאול "מי אני", אבל מהצד השני של המטבע - בעוד 'המדריך לימים הקרובים' עסק בנפש ובחוויה, הקבוע שואל: באיזה מובן הגוף שלי הוא אני? אלו שתי שאלות שונות, שההבדל ביניהן ניכר קודם כל באופן. יש הבדל בין האופן בו צורכים חוויות לאופן בו מחליפים גוף.

מי אני? (א)
(על "המדריך לימים הקרובים". ספויילרים וזה)

לפני כשנתיים נשלח למעצר חייל שסירב להכנס לאירוע צבאי שכלל שירת נשים. התגובות של העולם הדתי היו מזועזעות ודיברו על צביעות: בשם אידיאולוגיה ליברלית אתה כופה על אנשים לעשות דברים; החייל לא מנע מאיש לעשות דבר, הוא לא פוצץ את האירוע אלא יצא ממנו בעצמו, וכו'.

בקליפת אגוז, אירוע זה מייצג תהליך של שעוברת האליטה הליברלית בישראל. תהליך אותו אפשר לכנות "מילוי העגלה הריקה". 

(לגבי לימוד תורה לנשים, אני משתדל לא לחות דעה לגבי מה שאין לי דעה עליו בעצמי (להבדיל מדעה של רבותיי), מה שכן חשוב לי (שוב. ושוב) הוא להעיר הערה צדדית.

בדיונים הללו, לפחות עבור חלק מהדנים, ברור שלימוד תורה אמיתי הוא לימוד גמרא. לימוד אמונה הוא פינאטס, הוא נחמד, אבל מי לומד תורה באמת - מי שלומד גמרא.

בשנה האחרונה, מתוקף תפקידי "אבא שעובר על הספרים של הילדים", נתקלתי בז'אנר שבהעדר שם אחר אפשר לקרוא לו "ז'אנר המלים המודגשות"
אלו ספרי ילדים קלילים בדרך כלל, שמשתמשים הרבה בויזואליה. זה מתחיל בהדגשה של מילות מפתח כמו כישופ או תהום ונגמר בלצייר את השורות על הדף בכל הצורות האפשריות.

אם אנחנו לומדים שלמשהו יש תכונה טובה, אנחנו נוטים לעיתים לספח אליו עוד כל מיני תכונות של טוב. לדוגמה, הטוב שבחומריות.
יש תורות חסידיות (וגם אצל הרב) שמתארות איך דווקא העולם החומרי הוא מטרת הבריאה. הרי מלאכים ושרפים מספיק רוחניים. ככל שכן לאין תכלית הקב"ה. החידוש של העולם הוא שיש יצורים חומריים שעובדים את השם - וזה, אוהו חידוש.