בשבח ההסתגרות - חלק ב'

בשבח ההסתגרות - חלק ב'

א. גם אם נבין אחרת את רכישת הידע, משהו מציק: אנחנו עד כדי כך חלשים? כל דעה לא מתאימה תפיל אותנו? אז אולי משהו דפוק כאן מלכתחילה?

וודאי שיש בטענה אמת. הרי גם לגוף האדם יש מנגנוני הגנה ממאכלים מזיקים: מערכת עיכול בריאה, הקאה במקרה חירום - למה שמנגנוני ההכרה יהיו שונים?

וזה נכון ולא נכון. קודם כל כי גם במאכלים אנחנו נסמכים הרבה על מערכות הגנה היקפיות. החל ממסורות שבטיות איזה צמח מותר לאכול וכלה בתקני מזון מודרניים.
אבל, וזו הנקודה העיקרית לענייננו: הגוף יכול לטפל במקרי חירום כשהם נדירים, לא על בסיס קבוע. הגוף שלי יודע להיפטר מעודפי סוכר, אבל אם אפציץ אותו במתוקים לאורך תקופה הוא יקרוס.

ואם נהיה לרגע קונקרטיים - המצב הדתי הוא כבר שנים רבות מצב של סביבה עויינת. הפרדיגמה השולטת היא מטריאליסטית ופרקטית או הומניסטית ליברלית. חילונים שמזלזלים בדתיים המסתגרים האלו בדרך כלל לא חוו מצב כזה מעולם. מעולם הם לא היו באמת בהתמודדות ארוכת טווח עם דעה הפוכה.

מכאן נבוא גם אל המתפכחים: "הו, גם אני הייתי פעם. אבל מאז נפתחתי לעוד דברים, הכרתי עוד דעות והיום אני מתקדם ומבין הרבה יותר".

קודם כל, אין משהו אמיץ או מיוחד בלצאת מקבוצת המיעוט אל הרוב. כל עוד אתה בתוך קבוצת המיעוט זה נראה מעשה גדול. כשאתה יוצא החוצה מסתבר לך עד כמה מאחורי המחנך-עם-הזקן-הלבן עמד כל הזמן שלט פרסומת חילוני. השלט הזה, במובן מסוים, יותר קבוצת ההתייחסות שלך מאשר אותו רב.

מכל מקום, טענת ההתפכחות היא ריקה, כי לשיטת המסתגרים, המתפכח רק מאשרר את שיטתם: מי שיוצא החוצה נפגע, מי שנושם את העשן לאורך זמן מצלק את הריאות שלו. התפכחת? בדיוק מזה אנחנו חוששים, ממי שיצא החוצה ויפגע. אתה קורא לזה התפכחות ונשען על דעת הרוב, אבל "רוב" איננו מושג מקביל לצדק. BMI גבוה איננו צודק יותר.

אז זהו, לדתיים בעולם חילוני נשאר רק להסתגר?
אני סבור שלא, אני סבור שאפשר להתחסן, אבל חיסון לא יבוא מהסברים מורכבים או מללכת לקראת, בחינת if you can't beat them join them. הוא יבוא מ(סליחה, מילה גסה) בריאות. מערכת חיסונית ומערכת עיכול שיודעות איסטנקטיבית מה לקבל ומה לדחות. הרב קורא לזה "טל ילדות", והוא נבנה מאמון ותמימות.
וכיוון שאני אופטימיסט בתפישתי אני מאמין שגם הצל הגדול שנראה כרגע כל כך מוצק, יתפוגג לאט לאט. (וכיון שאני קווניק - בהשאירו את תכונותיו הטובות). הסתגרות לעולם איננה לכתחילה, אבל גם בית מקדש עוד אין, כזכור.

ולבסוף, מילה אישית: אני גם בפייסבוק, כלומר בחרתי ברמה מסוימת של פתיחות. אני לא חושב שהיא יתרון שלי ומתנשא בה על אחרים. זו בחירה - על חסרונותיה ויתרונותיה.
ועוד לפני מחשיפה לדעה זו או אחרת, הפייסבוק הוא החשיפה למהיר והחפוז. ההשפעה שלו היא בצורך המיידי למענה. עוד לפני מה שנאמר, זוהי השפעה שמסיטה אותי ממה שעבורי הוא עיקר. לכן אל ייפלא אם שוב אעלם לכמה זמן. יש לי ריאות לנקות מהפיח ששרר פה בדיוק בשבועיים בו הגחתי.

#בשבח_ההסתגרות