בשבח ההסתגרות - א'

בשבח ההסתגרות - א'

"הקול בראש", סרט שמדבר על מה שקורה בראש שלכם, מראה לנו אזור בו מאוחסן הידע שלנו על העולם. האזור הזה - כפי שהצביע @ידידיה גזבר - מעוצב כמו סופרמרקט ענקי.
וזה תיאור לא רע איך אנחנו תופסים את הידיעות שלנו: הן מוצרים מונחים על מהדפים. אנחנו נבחר מה לקחת לסל שלנו ומה לזרוק.
ממילא, מי שהמדפים שלו מלאים יותר,כלומר שמכיר יותר עובדות ודעות - הבחירה שלו תהיה נכונה יותר,כי יש לו מגוון רחב לבחור ממנו. בעצם, כמו חווית השפע של הקניון.

אבל האמת היא שהפגישות עם דעה אינה דומה למוצר על מדף אלא לארוחת צהריים. בכל הנוגע למוצר על מדף, יש לי שליטה מלאה עליו. ארצה, אשמור. לא ארצה, אזרוק.
לעומת זאת, כשאני אוכל משהו, השליטה שלי עליו מוגבלת. אני יכול לבחור מה להכניס לפה, או כמה ללעוס, אבל מכאן ואילך ניטלה ממני השליטה. אם האוכל טוב הוא יזין אותי. אם הוא רע הוא יגרום לי להקיא. אם הוא מלא סוכר הוא יאתגר את בלוטות הלבלב שלי. אני כבר לא שולט על ההשפעות שלו.

כשמבינים ככה את הפגישה עם דעה, היחס שלנו לקניית ידע משתנה. השלב בו עלינו להיות זהירים הוא לא רק לאחר שפגשנו את הדעה אלא עוד לפני - כשאנחנו בוחרים האם לפגוש אתה. לא רק מה אני חושב במהלך הקורס אלא גם - איזה קורס אקח. לא רק כשאני מדבר עם אדם, אלא לצד מי לחיות.

ברור שלא כל דעה תשפיע עלי ברמה שווה. אדם מרוט מהרחוב שידבר בשבח המונרכיה לא ישפיע על תפישת העולם שלי: הוא יקוטלג כהומלס מטורלל. מה מכריע עד כמה אושפע מדעה או לא? מכלול פרמטרים:
א. עד כמה האומר הוא דמות משמעותית בחיים שלי.
ב.עד כמה אני מזהה אותו כדומה לי
ג.עד כמה הדעה שהוא משמיע רחוקה מדעותיי.
ד.וכמובן- כמה אנשים אוחזים בדעות שלו.

ההשפעה העיקרית איננה ממפגש מקרי אלא מזה השיטתי. לא סתם הזהירה התורה מהעמים שסביבות עם ישראל. אם תשמע שישנו עם פרסי שעובד את מאזדה הידיעה הזו לא תשפיע עליך: גויים אזוטריים מעבר להרי החושך. אבל האמורי מהבנין ממול? ראית איך הוא מנומס אלינו? איך הוא ואשתו קרנו כשהם חזרו מהעברת הבן שלהם למולך? אולי יש משהו במה שהוא אומר.

מה שאני מתאר כאן *איננה* החולשה של האדם אלא מעלתו. אנחנו לא משתנים מוויכוחים לוגיים, ממוצרים שהעברנו ממדף למדף. אנחנו משתנים ממה שנכנס לתוכנו והופך להיות חלק ממנו. שינוי אמתי של דעה לא בא מטענות שלא שמענו קודם אלא ממפגש עם הדעה עצמה, מהעיכול שלה אל תוכי. לדוגמה, איסור מוסרי בסיסי לא אומץ על ידי כי מישהו שכנע אותי אלא כי אני מאמין בו. ואיך אני מתחיל להאמין במה שלא האמנתי קודם? בשכנוע, לא בטיעונים.

ברור לי שמה שאני אומר עכשיו נוגד את האתוס המערבי המשותף לכולנו: הרי כולנו יודעים שהאמיץ והרציני הוא מי שמכיר הכל. שהפחדן הוא מי שמסתגר. שהצודק הוא מי שגיבש את דעתו לאחר הכרת כל הטיעונים מכל הצדדים. כל הטיעונים האלו נכונים לגמרי כשרכישת דעות היא כמו רכישה בסופרמרקט. וכך באמת תופס המערב את המחשבה שלו. לכן דמות החושב האולטימטיבי היא כיום המדען ולא הפילוסוף.

אבל אם רכישת דעות היא כמו אכילה, מי שלמד יותר לא בהכרח צודק יותר, כמו שהעובדה שמישהו אכל יותר ממתקים לא הופכת את הBMI שלו לנכון או אמיץ יותר.

_________
*הכיף בלכתוב ארוך הוא שאפשר להיות אנטי פופולרי בלי שיקרה כלום. ממילא לא יקראו.

#בשבח_ההסתגרות