במאמר שלי ב"שבת"[1], #בשבח_ההסתגרות, הופיע הטקסט הבא:
"אז שנבין, אתה בעד פיקוח על חשיפה לדעות, כלומר בעד צנזורה? משטרת מחשבות! רק חברות פטרנליסטיות, שהמנהיגים שלהן חוששים למעמדם, מקיימות צנזורה כזו!"
אני שמח שפרופסור שנרב התנדב להדגים על פני עמוד שלם את מה שניסחתי בשלושה משפטים.
(תגובתי,אגב, מיד בהמשך:
"אבל רגע, נשאל את עצמנו: מי אמר שצנזורה היא דבר נורא? למה התגובה שלנו כל כך פבלובית? הרי מוצעת כאן פרדיגמה אחרת לגבי מהי מחשבה....
התגובה האוטומטית שלנו להצעת צנזורה על מחשבות, והקפיצה לקונוטציות של שעבוד וניצול, רק מחדדות שמחשבה אכן איננה ׳מוצר׳ אלא ׳מאכל׳. ...ממילא התגובה שלנו לערעור עליה איננה שקולה ויבשה כמו שאולי היינו רוצים לחשוב. היא אמוציונלית, מעורבת")
_____
[1] כפי שנשלח למוסף שבת. הנוסח כפי שפורסם היה קצת שונה.
Loading
