א. חברותתי כאח לי אראל מזרחי הציע שאפשר להסתכל על "שלושת המפלגות" של הרב — הלאומית, הדתית והאוניברסלית — כייצוג, ברמת החברה, לשלושת מישורי המוסר: בין אדם לעצמו, בין אדם למקום ובין אדם לחברו.
ב. המפלגה הדתית עוסקת בבין אדם למקום, זה פשוט.
המפלגה הלאומית עוסקת בבין אדם לעצמו: הלאום ברמה החברתית מקביל ל'עצמו' ברמה האישית. הלאום לציבור הוא מה שהאישיות עבור האדם הפרטי. הלאום הזה הוא מטרה לעצמו, שעצם פיתוחו, גדילתו והאיכות שלו הם אידיאל מוסרי בפני עצמו.
המפלגה האוניברסלית עסוקה בטובת כל הבריות, ב"חברים" של הלאום, האנושות כולה.
ג. בעקבות כך חשבתי שאם הולכים עם ההקבלה הזו הלאה, רואים דמיון נוסף. היחיד מבין שלושת סוגי המוסר שבאמת נתפס היום כמוסרי הוא בין אדם לחברו. לבין אדם למקום יש פחות מקום ובין אדם לעצמו נדחק לפינה או נדחה לחלוטין.
ד. כך גם בשלושת המפלגות. לאוניברסלית יש הכי הרבה לגיטימציה (גם הימין אוחז בעצם בערכי השמאל, הוא פשוט פרגמטי) ולמפלגה הדתית הרבה פחות.
אבל אפילו הדתית כמעט לגיטימית אם משווים אותה למפלגה הלאומית. הלאומיות לא לגיטימית כמוסר לעצמו אלא או ככלי שמסייע להשרדות; לאומיות מייצרת סולידריות שמאפשרת לקבוצה להתמודד עם איומים. או כתרגום מתוך מערכת הערכים האוניברסלית: לאדם יש זכות להגדרה עצמית.
