רק רוצה להעיר עוד הערה, מכיוון אחר - לא מצד הוויכוח האידיאולוגי.
לצערי, אינני לומד תורה בצורה מלאה כפי שרציתי, ובקצת שאני כן אני מתעסק בעיקר בלימודי אמונה. עד כמה שחלה התקדמות בתחום - לימודי אמונה עדיין נחשבים החלק הטפל של עולם הישיבות. ישיבה שמדגישה את לימודי האמונה נתפשת, בהרבה מקרים, כמיועדת לתלמידים לא רציניים/מוזרים/רחפנים. בתור אחד שמתעסק בהכרת בית המדרש לשמיניסטים - זה מכשול בלא מעט ישיבות תיכוניות בהן ר"מים מחמיצים פנים מול בית מדרש כזה (או על כל פנים לא מעודדים תלמידים ללכת לשם) .
אבל כאן לא אכנס לדיון הנקודתי והחשוב בין לימודי גמרא לאמונה, וגם לא אייצג את עמדת בית המדרש ראש פנה (ממש לא לומדים כאן שני סדרים אמונה וזו גם לא ההדרכה/השאיפה). אני מנסה להציף דיון אחר.
כשאני רוצה להחיל שינויים בעולם שלם, שיש לו אתוס וממסד ונורמות, יש לי שתי דרכים.
א. אני יכול להסתכל ולומר "אתם לא מקצים לנו משאבים! למה אין פרס מפעל הפיס גם באמונה? למה ר"מים מדירים אותנו?".
ב. אני יכול לעשות ככל יכולתי, לקחת בחשבון שיהיו הרבה קשיים כי אני נאבק בתוך הקשר קודם, מלא תנופה עומק וכוח משלו - ולהאמין שהאמת תורה דרכה, ובמאמץ גדול דברים ישתנו. גדולות המגבלות ככל שתהיינה, הדברים תלויים בי, לא באחרים.
בדרך הראשונה אני כל הזמן אסתכל על הממסד ואעביר ביקורת, אקטר ואתלונן. בדרך השניה אני אפעל ואעשה ככל יכולתי. וכן, אני יודע שיהיו לי הרבה פחות משאבים מאלו שיוקצו לאחרים - ועדיין אמשיך לפעול.
בעיני, גם אם הטענות שלי נגד הממסד צודקות לחלוטין, עדיין הדרך השניה הרבה יותר יעילה, אמיתית ו - סליחה - בעלת ענווה, מאשר הדרך הראשונה.
לצערי, אינני לומד תורה בצורה מלאה כפי שרציתי, ובקצת שאני כן אני מתעסק בעיקר בלימודי אמונה. עד כמה שחלה התקדמות בתחום - לימודי אמונה עדיין נחשבים החלק הטפל של עולם הישיבות. ישיבה שמדגישה את לימודי האמונה נתפשת, בהרבה מקרים, כמיועדת לתלמידים לא רציניים/מוזרים/רחפנים. בתור אחד שמתעסק בהכרת בית המדרש לשמיניסטים - זה מכשול בלא מעט ישיבות תיכוניות בהן ר"מים מחמיצים פנים מול בית מדרש כזה (או על כל פנים לא מעודדים תלמידים ללכת לשם) .
אבל כאן לא אכנס לדיון הנקודתי והחשוב בין לימודי גמרא לאמונה, וגם לא אייצג את עמדת בית המדרש ראש פנה (ממש לא לומדים כאן שני סדרים אמונה וזו גם לא ההדרכה/השאיפה). אני מנסה להציף דיון אחר.
כשאני רוצה להחיל שינויים בעולם שלם, שיש לו אתוס וממסד ונורמות, יש לי שתי דרכים.
א. אני יכול להסתכל ולומר "אתם לא מקצים לנו משאבים! למה אין פרס מפעל הפיס גם באמונה? למה ר"מים מדירים אותנו?".
ב. אני יכול לעשות ככל יכולתי, לקחת בחשבון שיהיו הרבה קשיים כי אני נאבק בתוך הקשר קודם, מלא תנופה עומק וכוח משלו - ולהאמין שהאמת תורה דרכה, ובמאמץ גדול דברים ישתנו. גדולות המגבלות ככל שתהיינה, הדברים תלויים בי, לא באחרים.
בדרך הראשונה אני כל הזמן אסתכל על הממסד ואעביר ביקורת, אקטר ואתלונן. בדרך השניה אני אפעל ואעשה ככל יכולתי. וכן, אני יודע שיהיו לי הרבה פחות משאבים מאלו שיוקצו לאחרים - ועדיין אמשיך לפעול.
בעיני, גם אם הטענות שלי נגד הממסד צודקות לחלוטין, עדיין הדרך השניה הרבה יותר יעילה, אמיתית ו - סליחה - בעלת ענווה, מאשר הדרך הראשונה.
