(קראתי את הכתבה של יהודה יפרח על תיקי נתניהו. קצת בניגוד להקדמה שהוא נתן לה בפוסט בפייסבוק, היא לא מחדשת הרבה. אז גם אני לא אחדש, רק שלוש נקודות:
א. הוא טוען שם בשם מנדלבליט שהגדרת תועלת שאיננה כספית כ'שוחד' תלויה גם ברמת החשיבות שמייחס לה מקבל התועלת. נתניהו מתייחס לסיקור תקשורתי מאד ברצינות, אז אפשר להגדיר שמבחינתו סיקור חיובי הוא שוחד.
יש לי חשש שהטיעון הזה הוא קו ההגנה של מנדלבליט כנגד אכיפה סלקטיבית. את נתניהו נכון להאשים בשוחד על סיקור חיובי ואת לפיד לא (עכשיו גם גנץ מצטרף למועדון) - כי נתניהו רגיש במיוחד לסיקור תקשורתי. שימו לב שוב שזו ספוקלציה שלי, אבל זה הריח שעלה מהכתבה. אם זו ספקולציה נכונה, מיותר לציין כמה זה טיעון בעייתי. אתה מניח שתמורה היא שוחד עבור אחד ולא שוחד עבור האחר - זו אכיפה סלקטיבית הכי פרועה שניתן.
ב. הימין הפיינשמייקרי טוען שאם יוגש כתב אישום להמשיך לגבות את נתניהו זה אולי חוקי, אבל לא מוסרי.
זה מעצבן אותי כי הגישה של "זה מותר בחוק אבל לא ראוי" היא אחד הכלים החזקים של הרשות השופטת לעקר את החוק מתוכן. כשאין חוק כתוב, היא טוענת שזה לא ראוי ולכן אסור. כשיש חוק - היא מתעלמת ממנו ועדיין קובעת שזה אסור כי זה לא ראוי. גישה כזו היא לשים את המוסר מעל החוק (מה שנכון) כשיש רשות אחת שקובעת מה מוסרי (מה שפחות נכון).
המחוקק נדרש לסוגיה אם ראוי שראש ממשלה יכהן תחת כתב אישום וקבע שזה ראוי. יש כמה נימוקים חזקים להכרעה הזו, ואם אתם חושבים שהיא לא מוסרית (ואני לא חושב שכל חוק הוא מוסרי) אתם מוזמנים לשנות אותו דרך הכנסת, לא לכפות זאת על ידי "לא ראוי".
ג. "תפסיקו להגן על נתניהו, נתניהו הוא לא הימין והימין לא יפול כשיעלם נתניהו".
נכון מאד. אני מעריך את נתניהו אבל לא חושב שהוא הדמות האולטימטיבית. יש לי הרבה ביקורת כלפי מדיניותו.
הבעיה איננה שנתניהו ילך אלא *איך* הוא ילך. אם נתניהו יודח על ידי אכיפת חוק סלקטיבית, התמריצים של כל מי שיעלה אחריו יהיו מאד ברורים, ויגרמו הטיה חריפה של רצון הבוחר לעבר גופים לא נבחרים. המלחמה הזו, אם כן, איננה על נתניהו אלא על הימין כולו)
א. הוא טוען שם בשם מנדלבליט שהגדרת תועלת שאיננה כספית כ'שוחד' תלויה גם ברמת החשיבות שמייחס לה מקבל התועלת. נתניהו מתייחס לסיקור תקשורתי מאד ברצינות, אז אפשר להגדיר שמבחינתו סיקור חיובי הוא שוחד.
יש לי חשש שהטיעון הזה הוא קו ההגנה של מנדלבליט כנגד אכיפה סלקטיבית. את נתניהו נכון להאשים בשוחד על סיקור חיובי ואת לפיד לא (עכשיו גם גנץ מצטרף למועדון) - כי נתניהו רגיש במיוחד לסיקור תקשורתי. שימו לב שוב שזו ספוקלציה שלי, אבל זה הריח שעלה מהכתבה. אם זו ספקולציה נכונה, מיותר לציין כמה זה טיעון בעייתי. אתה מניח שתמורה היא שוחד עבור אחד ולא שוחד עבור האחר - זו אכיפה סלקטיבית הכי פרועה שניתן.
ב. הימין הפיינשמייקרי טוען שאם יוגש כתב אישום להמשיך לגבות את נתניהו זה אולי חוקי, אבל לא מוסרי.
זה מעצבן אותי כי הגישה של "זה מותר בחוק אבל לא ראוי" היא אחד הכלים החזקים של הרשות השופטת לעקר את החוק מתוכן. כשאין חוק כתוב, היא טוענת שזה לא ראוי ולכן אסור. כשיש חוק - היא מתעלמת ממנו ועדיין קובעת שזה אסור כי זה לא ראוי. גישה כזו היא לשים את המוסר מעל החוק (מה שנכון) כשיש רשות אחת שקובעת מה מוסרי (מה שפחות נכון).
המחוקק נדרש לסוגיה אם ראוי שראש ממשלה יכהן תחת כתב אישום וקבע שזה ראוי. יש כמה נימוקים חזקים להכרעה הזו, ואם אתם חושבים שהיא לא מוסרית (ואני לא חושב שכל חוק הוא מוסרי) אתם מוזמנים לשנות אותו דרך הכנסת, לא לכפות זאת על ידי "לא ראוי".
ג. "תפסיקו להגן על נתניהו, נתניהו הוא לא הימין והימין לא יפול כשיעלם נתניהו".
נכון מאד. אני מעריך את נתניהו אבל לא חושב שהוא הדמות האולטימטיבית. יש לי הרבה ביקורת כלפי מדיניותו.
הבעיה איננה שנתניהו ילך אלא *איך* הוא ילך. אם נתניהו יודח על ידי אכיפת חוק סלקטיבית, התמריצים של כל מי שיעלה אחריו יהיו מאד ברורים, ויגרמו הטיה חריפה של רצון הבוחר לעבר גופים לא נבחרים. המלחמה הזו, אם כן, איננה על נתניהו אלא על הימין כולו)
