#קצרים_על_שטיסל [3] (ספויילרים וכו')
א. רבים מתייחסים לפרק הסיום של העונה השנייה, אבל בעיני השיא היה דווקא שני פרקים לפניו.
כי ההכרעה של סוף הסדרה, לפחות מצד קיווע, היא די בנאלית. לא הרבה השתנה מאז "קוראים לי אשר לב" השטחי. אמנות עמוקה מול יהדות של פולקלור. מי ינצח? you kidding.
ב. והנה בא פרק עשירי, והנה דיון בין קאופמן לליבי. והנה ניתנת לעמדה החרדית גושפנקה, ומוצג עומק. הנה ליבי אומרת שהאמנות איננה ריקה, אבל יש מלא יותר ממנה. והנה, לרגע של חסד, מתעגלת קצת דמותו של נוחעם והוא מקליט על החמישית של מאהלר שקט ארוך ארוך.
ג. וזהו, שם מסתיים הפרק: המילה האחרונה בדיון היא של ליבי, והסצינה האחרונה (והגאונית) של נוחעם.
אז הפרקים הבאים יכריעו לצד השני ויחזרו אל הבנאליה. אבל כאן, לראשונה, נאמר אומר אחר.
ד. בביקורת של הקולנוע ישנו מושג של סיום כפול. שתי נקודות בתסריט שיכולות להיחשב כפתרון הקונפליקט, אבל הן הפוכות. בדרך כלל הראשונה היא האמירה האותנטית יותר, בה מצדד היוצר במודע או בלא מודע. השניה היא הפופולרית, שבאה לרצות את הקהל.
כמו כל פרשנות חתרנית, קשה לי עם הגישה הזו. אבל לו נקבל אותה, הרי שפרק עשירי הוא האותנטי יותר, והסיום ה"אשר לב"-י הוא זה שמחזיר אותנו אל הcomfort-zone שלנו כחילונים.
א. רבים מתייחסים לפרק הסיום של העונה השנייה, אבל בעיני השיא היה דווקא שני פרקים לפניו.
כי ההכרעה של סוף הסדרה, לפחות מצד קיווע, היא די בנאלית. לא הרבה השתנה מאז "קוראים לי אשר לב" השטחי. אמנות עמוקה מול יהדות של פולקלור. מי ינצח? you kidding.
ב. והנה בא פרק עשירי, והנה דיון בין קאופמן לליבי. והנה ניתנת לעמדה החרדית גושפנקה, ומוצג עומק. הנה ליבי אומרת שהאמנות איננה ריקה, אבל יש מלא יותר ממנה. והנה, לרגע של חסד, מתעגלת קצת דמותו של נוחעם והוא מקליט על החמישית של מאהלר שקט ארוך ארוך.
ג. וזהו, שם מסתיים הפרק: המילה האחרונה בדיון היא של ליבי, והסצינה האחרונה (והגאונית) של נוחעם.
אז הפרקים הבאים יכריעו לצד השני ויחזרו אל הבנאליה. אבל כאן, לראשונה, נאמר אומר אחר.
ד. בביקורת של הקולנוע ישנו מושג של סיום כפול. שתי נקודות בתסריט שיכולות להיחשב כפתרון הקונפליקט, אבל הן הפוכות. בדרך כלל הראשונה היא האמירה האותנטית יותר, בה מצדד היוצר במודע או בלא מודע. השניה היא הפופולרית, שבאה לרצות את הקהל.
כמו כל פרשנות חתרנית, קשה לי עם הגישה הזו. אבל לו נקבל אותה, הרי שפרק עשירי הוא האותנטי יותר, והסיום ה"אשר לב"-י הוא זה שמחזיר אותנו אל הcomfort-zone שלנו כחילונים.
