קונטרה אופטימית לפוסט של אתמול.
א. אתמול ניסיתי לטעון שאין תעודת ביטוח. אין דרך מסוימת שאם תלך בה, בטוח לא תיפול על האף, ולמעלה מזה. אז מה כן ניתן לעשות?
ב. דבר ראשון, בלי פאניקה. רוב הזמן רוב האנשים יהיו בסדר, אם רק יקפידו על הכללים. זו נחמה מאד קטנה עבור מיעוט האנשים במיעוט הזמן, אבל עבור הרוב אפשר להרפות מההיסטריה.
ג. דבר שני, מהותי יותר: לשנות ראש.
הרצון לא להיכשל (ושלא יטמנו לך פח) הוא בעצם רצון להצליח. החיפוש אחר תעודת ביטוח הוא חיפוש אחרי הצלחה מובטחת. ואין כזו. לא רק שאף אחד לא מבטיח לך שאם תעבוד קשה תצא מיליונר. גם לא בטוח שתהיה לך משכורת. סביר, אבל לא בטוח.
שינוי הראש המתבקש כאן הוא רוחני: להפסיק למדוד הצלחות ולהתחיל להביט על העמל.
ד. כתבתי בעבר על שתי גישות - זו שמשקיעה את הזמן בלבנות חיים בהם לא תיפול, וזו שבונה אדם שיודע לקום על הרגליים אחרי נפילה. באפשרות השניה, אנחנו לא מחפשים הצלחה אלא עצמאות ואמון בעצמך. לא אמון שבטוח תצליח: אמון שבכל יום אפשר לקום ולבחור.
הגישה הראשונה משקיעה שמונים אחוז מאמץ במטרה שהיא אולי בלתי אפשרית. כי אם אני רוצה להצליח, מי אמר שאצליח? אולי אכשל? אז אני מחפש תעודת ביטוח.
בגישה השניה אנחנו כן משקיעים מאמץ בלבנות עולם בטוח יותר. אבל הוא בטוח *יותר*, לא בטוח *לגמרי*. כי אי אפשר לגמרי. מה עושים בשאר הזמן? לומדים לקום על הרגליים, להתאושש, להשתנות.
יותר מזה - בשאר הזמן אנחנו לומדים שהעיקר הוא להשתנות ולעשות, לא להצליח. ערכו של האדם איננו במה שהשיג, אלא במה שהוא פעל ועשה. לא וויתרנו על ההצלחה רק כי היא לא מובטחת, אלא גם, ובעיקר, כי היא לא העיקר.
ה. גם כאן חשוב לומר - אין הכוונה "לעשות השתדלות". 'השתדלות' אומר שהמרחב בו אתה פועל כלל לא חשוב, שהתוצאות לא חשובות. שהכל הצגה. זו לא כוונתי כי שום דבר איננו הצגה, אלא ריאלי עד כאב.
אבל אדם שעושה ופועל מרוויח שני דברים. ראשית, הרבה פעמים הוא כן יצליח. שנית, גם אם הוא לא מצליח הוא הצליח. כי הוא יזם ועשה ונע, וזה המבוקש. אתה יכול להכשל בעשר יוזמות כעצמאי, אבל דבר אחד לא ייקחו ממך - שאתה עצמאי.
Loading