צדק ומריטוקרטיה

האם לשלם להייטקיסט משכורת של שלושים אש"ח לחודש הוא צדק?

א. יש לי טריאלד ניטפוקים לגבי הסבב השבע-עשרה שלי נגד דתיי הקפיטליזם. אולי אפילו אפרט בהמשך. כרגע רק הדבר שהכי מחרפן אותי:

שוב ושוב עלתה הטענה שלקחת מאדם כסף שהוא הרוויח במו ידיו הוא צעד לא מוסרי. הוא הרוויח אותו ביושר, במו ידיו, זכות הקניין. זה אי צדק לקחת ממנו כסף לשם האידיאולוגיות שלך. לא כתבו "מס זה שוד", אבל לא ממש היו רחוקים מזה.

ב. עכשיו, קחו אדם שנולד עם ראש לוגי והפך למתכנת. אני בטוח שהוא עבד קשה כדי להגיע למשכורת של שלושים אש"ח לחודש. גם להוציא לפועל את הפוטנציאל שלך מצריך עמל, ואני מכבד את העמל הזה.
אבל, וזה אבל גדול, אחרים שנולדו עם נקודת מוצא שונה יכולים להשקיע אותה כמות השקעה ואף יותר, ולעולם לא להגיע למצבו. פשוט אין להם ראש לזה.

ג. אז האם זה *צודק* שהראשון יחיה חיים נוחים בהרבה מהשני? אני לא רואה דרך לטעון שזה הוגן. הוא אכן עבד קשה עבור הכסף הזה, אבל ממש לא רק העמל שלו היה הקריטריון לתגמול. זה נכון, הוא *תורם* יותר לחברה, אבל לא משום מאמציו, אלא בגלל תנאי הפתיחה שנולד לתוכם.

ד. כל זה עוד לא אומר שיש חלופות טובות יותר למריטוקרטיה הזו. ייתכן שכל ניסיון לפתור את חוסר ההוגנות הזו רק יגרום לנזק יותר חמור. ייתכן שעדיף עני במדינה עשירה משוויון במדינה ענייה.

אין לי בעיה עקרונית עם הטיעון שמריקטוקרטיה, כמו דמוקרטיה, היא אמנם פגומה על פי קנה המידה של הצדק - פשוט טובה בהרבה מהחלופות. אבל לטעון שהיא צודקת, ככה, חד וחלק? זה בעיני התכחשות למציאות. וככזו, מבט שבא מתוך אידיאולוגיה קצת עיוורת.

(ה. כהמשך לזה - ברגע שאני מבין שהרווחה שלי היא לא רק פרי מאמצי אלא גם נתונה לי מראש בחסד, זה משנה את המבט שלי כלפי הרכוש שלי. אני כבר לא הבעלים היחיד עליו. במובנים רבים הוא פקדון בידי. זה לא מחייב שארוץ להפקיד אותו בידי *המדינה*, אבל זה בהחלט אמור למנוע ממני תפישה של בעלות מוחלטת על הרכוש שלי)

נ.ב.

בואו לטלגרם, עכשיו שני חברים בקבוצה הולכים מכות ממש כיפיות ל מוסר, פוליטיקה, כלכלה, סין וארה"ב. עוד לא קראתי הכל.