פילוסופיה פוליטית

מבצר מתכת ענק בנוי על כרעי תרנגולת.

לא ממש כרעי תרנגולת - הוא עומד על מגדל מאד גבוה, שיסודותיו מגיחים הרחק מתחת, לוטים בערפל. טלסקופ כביר מורכב בראש המגדל, ומאפשר לעין לבלוש בתוך הערפל שמתחת.

קבוצה אחת של בני אדם רוצה לחקור את יסודות המגדל כדי להבין על מה מתבסס המבצר. למה לחקור את היסודות? כי הם שם.
וחוץ מזה, אם נבין איך בנוי המבצר אולי נוכל לדעת איך נכון לטפל בו ולנהל את בני האדם שחיים בו.

קבוצה שניה קוראת לראשונה: רגע. לפני שאתם מנסים לחקור את היסודות בעזרת הטלסקופ - חשבתם לחקור את הטלסקופ עצמו? מי אמר שהוא בנוי נכון? מי אמר מה אפשר לראות דרכו נכונה ומה אנחנו מפספסים?

קבוצה שלישית קוראת לשניה - רגע. לפני שאתם חוקרים את הטלסקופ - מה עם בני האדם שמסתכלים בו? מי אמר מה חשוב להם ומה מפעיל אותם? ואם תכירו את יסודות המגדל ואת יכולות הטלסקופ, ואין בהבנה הזו שמץ אנושיות - האם הרווחנו משהו?

והם יושבים אחד עם השני וצועקים ומתווכחים. כל אחד מנסה, לפי שיטתו, לקדם את יושבי המבצר, לשכנע את הסיעות האחרות ולחנך את בני האדם. הוויכוח הזה יוצר אין ספור ניירות עמדה וספרים שנערמים בקומות אחרות, נמוכות יותר

ויש סיעה רביעית, שמתעלמת מכל הוויכוח הזה, ודנה מה נכון לתושבי המבצר - מוסרית, כלכלית או מעשית. היא לא שתה את ליבה לוויכוחים הרועמים מעליה. אבל גרוע מזה - היא לא שמה לב שבאופן תדירי (גם אם איטי) גבולות הגזרה והטופוגרפיה של הדיונים *שלה* מוגבלים ומעוצבים על ידי הדיון בין שלושת הקבוצות האחרות.

וזה למה פילוסופיה פוליטית (קל וחומר פוליטיקה ממשית) משעממת אותי כל כך מהר.