על החשדנות
א. האם י"ג כללי האמונה של הרמב"ם מוסכמים על כולם?
בוויכוח רשת לפני כמה וכמה חודשים, טענו יודעי דבר (מהסגנון המכונה מחאקרים) שלא, מה פתאום. הנה, יש כמה ראשונים שחולקים על הרמב"ם. נניח העיקרים ורבי חסדאי קרשקש.
ואז אני פותח את אותם ראשונים בפנים ומגלה ששניהם הודו שמי שלא מאמין בהם הוא כופר. פשוט סברו שלא כל י"ג עיקרים מוגדרים כ*עיקרים* כי סיבות.
ב. מדי פעם עולה השאלה "האם החילוניים מתערבים בחינוך הדתי". התשובה שלי היא תמיד דוגמה מספר ההיסטוריה שלי בתיכון (מותאם לחינוך דתי), בו נטען כקונצנזוס מחקרי שטומאת כלי זכוכית נגזרה על ידי חז"ל מסיבות כלכליות - כדי לדחוק את הצדוקים, או הגויים או משהו. אני זוכר את הדוגמה הזו כי בזמן אמת כבר חשתי שדוחפים לי אידיאולוגיה חילונית לפנים, והגדרתי לעצמי את הספר כ"הדברים החילוניים האלו שאני צריך ללמוד כי בגרות"
(ג. תשאלו, מה כזה נורא? למה אתה תופס את זה כגישה חילונית?
אז יש כאן שתי רמות: הראשונה היא שלטעון שדיני דרבנן מונעי כלכלה זה לכפור בתפיסה הפנימית של ההלכה כהמשך דבר השם ולא כסות למאבקי אינטרסים.
הרמה השניה והאולי חשובה יותר היא ש(למיטב ידיעתי) זה לא הנימוק ההלכתי. כלומר ההלכה נותנת סיבת לטומאת כלי זכוכית, והוא לא כלכלי. לפעמים ההלכה אכן נותנת סיבה כלכלית לאיזשהו דין, וזה בסדר. לבוא ולטעון "הטעם המוצהר הוא לא הטעם האמיתי" -היא כבר טענה חתרנית שליבה הוא חשדנות: חז"ל הם לא מי שהם מספרים לנו, יש כאן שקרים שעלינו לחשוף).
ד. אבל לא לשם כך התכנסנו אלא לשלב בחיי הבוגרים בו עצרתי ושאלתי את עצמי - מניין בעצם באה הטענה הזו, שהסיבה האמיתית היא כלכלית? על מה היא מסתמכת? על מה היא *יכולה* להסתמך? מישהו מצא פרוטוקול של בית המדרש בו חז"ל אומרים: "מוהאהאהא, הסיבה האמיתית היא לדפוק את הצדוקים האלו"?
אלא מה, מן הסתם זו השערה על סמך הסתברות. אנחנו רואים שהצדוקים אהבו כלי זכוכית או שהגויים ייצרו אותם - אז אנחנו מחברים קצוות ומניחים שכן, זה בא מאינטרסים.
כלומר, בניגוד לרושם שהתיכוניסט שהייתי קיבל, לא מדובר פה על המדע - המוצק, המאושש, המבוסס באינספור ניסויים אמפיריים - מול האמונה העקשנית וחסרת הביסוס. מדובר פה בספקולציה. מערכת ערכים של הטלת ספק, של לחשוד בכולם כרמאים עד שיוכח אחרת, מול מערכת ערכים של אמון, של אמונה שבני אדם יכולים להיות כנים וישרים, יכולים להיות צדיקים, צינור לדבר השם. אתם יכולים לבחור את הדעה האהובה עליכם, אבל זו דעה, לא עובדה.
ה. וזה מוצג כעובדה.
הנה מה שחירפן אותי. במקום אלף סיוגים שמודים שזו ספקולציה על משהו שקרה לפני אלפי שנים, שהעמדה הכי מבוססת שלנו היא בעצם מגדל קלפים, זה הוצג בפשטות כנכון. ממש כמו שבאים ואומרים "לא כולם חושבים שזה עיקרים" ולא מזכירים את העניין השולי הזה, שגם אם זה לא עיקר, זו כפירה.
ו. עכשיו - יכול להיות שבאמת ההוכחות שלטומאת כלי זכוכית היה מניע כלכלי הן הוכחות מוצקות ומבוססות שאין דרך לפרוך. יכול להיות שיש ראשונים שאומרים שזה סבבה לעבור על עיקרי האמונה של הרמב"ם וזו לא כפירה, וזו אפילו לא טעות. היהדות שלי לא תתמוטט אם אגלה שכן.
אבל הנה הקאצ'- הדרך היחידה שלי לדעת זה לשבת לקרוא אין ספור מאמרים על נושאים שבכנות לא כאלו מעניינים אותי מצד עצמם. לעשות את זה רק כדי לראות שלא מרמים עלי? נו באמת. בדיוק בשביל המציאה האנושות את ההתמחות - כדי שאני לא אצטרך לפתור את כל שאלות העולם בעצמי.
וכך אני מגיע לעמדה, שאני ממש לא אוהב, והיא ספקנות עקרונית במומחים אקדמאים במדעי הרוח. כשאני רואה עמדה שסותרת את מה שאני מאמין בה - אני פשוט מתעלם. שם באיזו הקפאה. אולי יש פה אמת שתאלץ אותי לנסח אחרת את האמונות שלי. אבל אולי לא. אין לי את הזמן והכוח לברר את זה, ואני בטח לא אשנה את תפיסותיי רק כי מישהו התיימר שהוא אומר אמת מדעית ברורה.
בפוסט עוקב אולי אכתוב כמה סיוגים לזה, אבל את הפוסט הזה אסיים בקביעה שמבחינתי זה מצב די מבאס.
א. האם י"ג כללי האמונה של הרמב"ם מוסכמים על כולם?
בוויכוח רשת לפני כמה וכמה חודשים, טענו יודעי דבר (מהסגנון המכונה מחאקרים) שלא, מה פתאום. הנה, יש כמה ראשונים שחולקים על הרמב"ם. נניח העיקרים ורבי חסדאי קרשקש.
ואז אני פותח את אותם ראשונים בפנים ומגלה ששניהם הודו שמי שלא מאמין בהם הוא כופר. פשוט סברו שלא כל י"ג עיקרים מוגדרים כ*עיקרים* כי סיבות.
ב. מדי פעם עולה השאלה "האם החילוניים מתערבים בחינוך הדתי". התשובה שלי היא תמיד דוגמה מספר ההיסטוריה שלי בתיכון (מותאם לחינוך דתי), בו נטען כקונצנזוס מחקרי שטומאת כלי זכוכית נגזרה על ידי חז"ל מסיבות כלכליות - כדי לדחוק את הצדוקים, או הגויים או משהו. אני זוכר את הדוגמה הזו כי בזמן אמת כבר חשתי שדוחפים לי אידיאולוגיה חילונית לפנים, והגדרתי לעצמי את הספר כ"הדברים החילוניים האלו שאני צריך ללמוד כי בגרות"
(ג. תשאלו, מה כזה נורא? למה אתה תופס את זה כגישה חילונית?
אז יש כאן שתי רמות: הראשונה היא שלטעון שדיני דרבנן מונעי כלכלה זה לכפור בתפיסה הפנימית של ההלכה כהמשך דבר השם ולא כסות למאבקי אינטרסים.
הרמה השניה והאולי חשובה יותר היא ש(למיטב ידיעתי) זה לא הנימוק ההלכתי. כלומר ההלכה נותנת סיבת לטומאת כלי זכוכית, והוא לא כלכלי. לפעמים ההלכה אכן נותנת סיבה כלכלית לאיזשהו דין, וזה בסדר. לבוא ולטעון "הטעם המוצהר הוא לא הטעם האמיתי" -היא כבר טענה חתרנית שליבה הוא חשדנות: חז"ל הם לא מי שהם מספרים לנו, יש כאן שקרים שעלינו לחשוף).
ד. אבל לא לשם כך התכנסנו אלא לשלב בחיי הבוגרים בו עצרתי ושאלתי את עצמי - מניין בעצם באה הטענה הזו, שהסיבה האמיתית היא כלכלית? על מה היא מסתמכת? על מה היא *יכולה* להסתמך? מישהו מצא פרוטוקול של בית המדרש בו חז"ל אומרים: "מוהאהאהא, הסיבה האמיתית היא לדפוק את הצדוקים האלו"?
אלא מה, מן הסתם זו השערה על סמך הסתברות. אנחנו רואים שהצדוקים אהבו כלי זכוכית או שהגויים ייצרו אותם - אז אנחנו מחברים קצוות ומניחים שכן, זה בא מאינטרסים.
כלומר, בניגוד לרושם שהתיכוניסט שהייתי קיבל, לא מדובר פה על המדע - המוצק, המאושש, המבוסס באינספור ניסויים אמפיריים - מול האמונה העקשנית וחסרת הביסוס. מדובר פה בספקולציה. מערכת ערכים של הטלת ספק, של לחשוד בכולם כרמאים עד שיוכח אחרת, מול מערכת ערכים של אמון, של אמונה שבני אדם יכולים להיות כנים וישרים, יכולים להיות צדיקים, צינור לדבר השם. אתם יכולים לבחור את הדעה האהובה עליכם, אבל זו דעה, לא עובדה.
ה. וזה מוצג כעובדה.
הנה מה שחירפן אותי. במקום אלף סיוגים שמודים שזו ספקולציה על משהו שקרה לפני אלפי שנים, שהעמדה הכי מבוססת שלנו היא בעצם מגדל קלפים, זה הוצג בפשטות כנכון. ממש כמו שבאים ואומרים "לא כולם חושבים שזה עיקרים" ולא מזכירים את העניין השולי הזה, שגם אם זה לא עיקר, זו כפירה.
ו. עכשיו - יכול להיות שבאמת ההוכחות שלטומאת כלי זכוכית היה מניע כלכלי הן הוכחות מוצקות ומבוססות שאין דרך לפרוך. יכול להיות שיש ראשונים שאומרים שזה סבבה לעבור על עיקרי האמונה של הרמב"ם וזו לא כפירה, וזו אפילו לא טעות. היהדות שלי לא תתמוטט אם אגלה שכן.
אבל הנה הקאצ'- הדרך היחידה שלי לדעת זה לשבת לקרוא אין ספור מאמרים על נושאים שבכנות לא כאלו מעניינים אותי מצד עצמם. לעשות את זה רק כדי לראות שלא מרמים עלי? נו באמת. בדיוק בשביל המציאה האנושות את ההתמחות - כדי שאני לא אצטרך לפתור את כל שאלות העולם בעצמי.
וכך אני מגיע לעמדה, שאני ממש לא אוהב, והיא ספקנות עקרונית במומחים אקדמאים במדעי הרוח. כשאני רואה עמדה שסותרת את מה שאני מאמין בה - אני פשוט מתעלם. שם באיזו הקפאה. אולי יש פה אמת שתאלץ אותי לנסח אחרת את האמונות שלי. אבל אולי לא. אין לי את הזמן והכוח לברר את זה, ואני בטח לא אשנה את תפיסותיי רק כי מישהו התיימר שהוא אומר אמת מדעית ברורה.
בפוסט עוקב אולי אכתוב כמה סיוגים לזה, אבל את הפוסט הזה אסיים בקביעה שמבחינתי זה מצב די מבאס.
