א. תקציר הפרקים הקודמים: אמילי מואטי תקפה את סמוטריץ' שהוא מדבר מתוך מבט של דתי לאומי שבע שלא ידע מימיו עוני. אחיו של סמוטריץ' ענה לה שהיא מחרטטת: סמוטריץ' גדל כלכלית כעני, אבל היה עשיר בדברים אחרים.
אני עומד לחצות את הקווים ולצדד דווקא במואטי, גם אם הנימוק לכך לא ימצא חן בעיניה.
ב. כמו שהעירו לאח של סמוטריץ' בתגובות - העובדה שמשפחת סמוטריץ חיה הצמצום הופך אותה לענייה כלכלית. אבל הוא ואחיו קיבלו הרבה דברים אחרים. העובדה שאתה מתחנך על "אהבה, תקוות ושאיפות לעשות טוב". היא הון. הון לא כלכלי, אבל הוא מאפשר לך דברים: הוא מאפשר לך לשרוד עוני כלכלי, לקבל אותו טוב, הוא גם יכול לאפשר לך - אם תבחר - לצאת ממנו.
ג. חייתי פעמיים בשכנות לאנשים ש(ככל הנראה) היו עניים כלכלית. המקום הראשון היה שכונה של אברכים - עניים מרצון. המקום השני היה ישראל השנייה הארד קור. אני לא יודע, רק מנחש, שלראשונים לא היה יותר כסף או הון מהאחרונים. עדיין החוויה היתה שונה לחלוטין, שמיים וארץ. לראשונים היה הון שלא היה לאחרונים¹.
ד. מלכודת עוני אמיתית היא לא רק חוסר כסף, היא גם דרכי מחשבה והתנהלות שמועברים מדור לדור. נניח, האם את הכסף שקיבלת תוציא על פלזמה חדשה או תחסוך לעת מצוא? אלו מקצועות אתה יכול ללכת ללמוד?
מואטי לא תאהב את הטיעון הזה כי הוא מפיל את האשמה על העניים. וכי הוא רומז שיש חינוך טוב וגרוע, דרכי חיים "נכונות" ו"לא נכונות" אני לא רואה מה ההבדל בין "לא היה להם כסף אז הם לא הורישו אותו לילדים" ל"לא היה להם חינוך טוב שהם הורישו לילדים". בשני המקרים, האשמה לא רלוונטית. מלכודות עוני מתחילות הרחק בעבר. לא הדור הקודם ולא הנוכחי בהכרח אשמים.
ה. האם אפשר להיחלץ מלכודת כזו? אפשר, אבל זה קשה, והקושי סמוי הרבה יותר מאשר "אין לי מספיק כסף". קשה בהרבה להבחין בו.
בניגוד לסטיגמה, מצדדי הקפיטליזם בפיד שלי הם לא בהכרח מבוססים כלכלית (אני מניח שגרשוני מתחת לקו העוני). עם זאת יש שני קווי אופי די בולטים לגביהם: הם צעירים והם דעתניים. נקודת מבט כזו מקשה עליהם להבחין שיש אנשים שלא בורכו בעצמאות או דעתנות כמוהם. זוהי פריבילגיה סמויה: האם יש לך בטחון עצמי, האם אתה מסוגל לחרוג מקו האופק שנולדת בו.
ממילא האמירה האוטופית שלהם "אם ניתן לכולם חופש הם ידעו איך להסתדר בעצמם" היא, ובכן, אוטופית.
____
1. ברור שיכול להיות שסתם השלכתי עליהם סטיגמות
Loading
