על הארבע

כפתיחת הדיון על חנוכה, מביא מהר"ל את דברי חז"ל שישנן ארבע מלכויות. על פי ההסבר שלו אין הכוונה לארבע מלכויות קונקרטיות, אלא לארבעה ארכיטיפים.

דווקא משום הוא מאריך לבאר למה ישנן ארבע מלכויות, צף אחד הקשיים הנפוצים בלימוד מהר"ל: תחושת האצבע בבור. כלומר שכל הסבר מובן, אבל לא מוכרח. לו מהר"ל היה אומר ההפך היינו מהנהנים בראש באותה המידה. בעיני (כרגע) הפתרון איננו להסביר "למה לא אחרת", אלא לתת עומק ונפח לבחירה הזו.

ארבע הוא מספר זוגי וזוג אצל מהר"ל הוא (בדרך כלל) חסרון. מספרים זוגיים מייצגים הפכים גמורים. גם כשהם לא קצוות ממש - הם נבדלים. כל אחד מושך לכיוון שלו. לכן הם מתארים את השונות וחוסר היכולת ליצור הרמוניה. לעומת זאת, מספרים אי זוגיים הם אחדות. המספר הבודד הוא זה שמארגן סביבו את הזוגות. כמו מוטיב מרכזי או ראשית הצירים.

החלוקה בין זוגי לאי זוגי איננה גורפת[1]. איפה זה משתנה? כשעוברים את הספרה שבע שהיא המספר האיזוגי האחרון. שמונה הוא כבר סיפור אחר, לא עוד מספר זוגי. שמונה הוא הראשון בסדרת מספרים חדשה בה הפרמטר זוגי/אי זוגי, לא משחק תפקיד. לכן יש לנו בעצם שלושה מספרים זוגיים: שניים, ארבע ושש.

שניים הם דמותו של הפירוד והרבגוניות כפי שהוא מדברת ברובד האידיאי, הרובד של הקונספט: אש ומים, מיכאל וגבריאל, טוב ורע. יש בעולם עקרונות שמחלקים אותו לקטבים הפוכים ונאבקים.
בדיוק בגלל שמדובר בעקרונות, המלכויות לא שייכות לרובד הזה. המלכויות לא מתחלקות לשניים כיון שהן שייכות לעולם העקרוני אלא למציאות המעשית. מלכות היא איך בני אדם מארגנים את עולמם.

שש מייצג את העולם הממשי, התלת מימדי. שש הוא הפירוד והרבגוניות כפי שמופיעות בחיי היום יום. כשאדם הולך בשוק או נח בבית יש לו למעלה ולמטה, קדימה ואחורה, ימין ושמאל. המלכויות לא שייכות גם לרובד הזה, כיוון שמטבען הן יותר שירה מאשר פרוזה. הן מתארות עיקרון שמארגן את העולם הממשי, לא את העולם הממשי כשלעצמו.

לכן, ארבע: המלכויות הן הפירוד כפי שהוא מופיע בעולם החצי ממשי חצי עקרוני. בעולם ההפשטות הממשיות. לדוגמה, מפה. מפה היא ארבע מימדית. היא מתאר מרחב דו מימדי, כארבע רוחות השמים. אין בה גבוה ונמוך. הרים וגבעות מיוצגים כסמלים. גישה כזו לא מדוייקת עד הסוף (לכן לצרכים מקצועיים יש גם מפות טופוגרפיות) - אבל לצרכיה שלה היא עובדת. ההפשטה הדו מימדית עוזרת לנו את לתפוס את העולם על מרחביו, להקיף את ממשותו בתפישה כוללת.

____

1. זה דווקא טוב, כי המקום בו החלוקה נשברת מעניק לה ממשות ומציל אותה מן הערטילאות שהיא נחלתו של כלל מופשט