(ללא כותרת)

על באגים חוסמי תהליכים ושאלות אמוניות.

א. חוץ. בוקר. שני נערים יורדים במורד הרחוב ומתקרבים לשני הומלסים ששקועים בוויכוח בטונים גבוהים. פתאום, אחד מההומלסים יורק על השני. השני, שנראה חזק בסדרי גודל, מתחיל לפרק אותו מכות, פשוטו כמשמעו (הקראק האחרון נשמע כמו עצם שבורה).
אחד מהנערים צועק לחבר שלו: הוא משוגע, בוא נעצור אותו!
החבר מתמהמה: תראה, נכון שיש כאן מכות רצח, אבל האם זה צודק שהראשון ירק עליו?
הראשון מתחרפן: מה זה משנה בכלל, הרגע? בזמן אחר זה אולי דיון מעניין, בוא תעזור לי עם המשוגע הזה!

ב. בתהליך פיתוח תוכנה, כדי לעשות סדר בכל הבאגים שמתגלים, מנסים לדרג אותם לפי רמת חומרה. לדוגמה, באג ששובר כותרת לשתי שורות בדפדפן איזוטרי יקבל חשיבות נמוכה. ישנה רמה גבוהה מאד של באג שמכונה "עוצר תהליכים": עיזבו כל מה שאתם עושים עד שתפתרו אותו.

גם בעולם האמוני שלנו ישנן בעיות שהן ברמת חומרה בינונית ונמוכה, וישנן בעיות שהן ברמה קריטית. בעיות ברמה הקריטית הן בעיות 'עוצרות תהליכים'. כל עוד לא פתרת אותן, כל המשאבים מופנים אליהן.

ג. לעתים, בעיות כאלו הן בעיות שכליות. ישנם אנשים או תקופות, בהם שאלה שכלית תוקעת כל דבר אחר. "כל עוד לא תסביר לי איך התורה מסתדרת עם המדע, אני לא אצליח להאמין". "כל עוד לא תראה שאפשר להסביר את מעשה הבריאה לפי אריסטו, אני לא מקיים מצוות" .
לעיתים, כמו בתקופה שלנו, אלו בעיות מוסריות: "איך זה מוסרי שהתורה מזלזלת בזה וזה/אוסרת עלי את הזכות הזו והזו?". כל עוד לא נמצא לשאלות הללו תשובה - הבית בוער, אין מה לדבר על משהו אחר.

ד. נעצור רגע להבהיר: גם באגים שאינם חוסמי תהליך הם באגים. גם שאלות אמוניות בחומרה בינונית הן שאלות. זה יכול להציק לי, שכלית או מוסרית. אבל זה לא קריטי. אפשר לעבור את הלילה, לסחוב עשור ולעיתים גם חיים שלמים בלי תשובה לשאלה. לעומת זאת, כשעוסקים בשאלה קריטית, אין לנו את הפריבילגיות האלו.

ה. שאלות קריטיות מְתַפְקדוֹת כחור שחור: כל דיון שעובר ליד מוכרח להישאב לתוכן. לדוגמה, עבור צמחונים כל דיון על יחסי אדם בעלי חיים חייב לחזור לסבל שנגרם לבעלי החיים. אי אפשר לומר "בוא נשים לרגע בצד את הדיון בסבל בעלי חיים ונעבור לדון ב...". לא! כל ניסיון לדון בנושא משיק יישפט כהתחמקות במקרה הטוב וכניסיון הצדקה במקרה הרע. אתה כמו אותו נער שמתחיל לדון האם היריקה היתה בסדר כשמישהו חוטף מכות רצח בשידור חי.

ו. כמו שכבר אמרתי, השאלות הקריטיות ביחס לתורה נמצאות כיום במישור המוסרי. בפיד סביבי, עם הזמן, דילמות מהשדה של שיח הזכויות מקבלות משקל מרכזי בדיונים על "הנושאים הבוערים של התורה והמצוות בדור שלנו" (ובסנכרון מופלא עם הנושא הכי חם בקרב נושאי השיח הזה).

וכנגד זה, המרד הקטן וה(די) שקט שלי: כן, שאלות על זכויות הן שאלות, וכאבים של התנגשות בין מוסר הזכויות לבין ההלכה הם כאבים. אני מסרב לקבל אותם כקריטיים. העולם לא מתחיל ונגמר במצוות שבין אדם לחברו - יש גם בין אדם למקום ובין אדם לעצמו. יש אמת מסוימת בהתרכזות (הלעתים נרקיסיסטית) של האנושות בעצמה, אבל זה לא חוסם כל הליך אחר.

ז. מה הדילמות הגדולות של היהדות בעת הזאת, בעיני? לא יודע, אולי איך מתקרבים לעבודת השם עמוקה יותר; איך מחזירים את האמונה להיות מושכל ראשון ולא הבן הדחוי; איך פוגשים את התורה בפניה המאירות ולא בפניה הכבויות; איך לומדים לדבר מחדש בשפה של מוסר בין אדם לעצמו; איך מחזירים את האמונה להיות לא (רק) מיסטית ולא (רק) שכלתנית.

גם לעשיית השלום בין עולם המוסר של הזכויות לבין ההלכה יש מקום. אבל זה לא המרכז של המרכז, העניין הכי קריטי בעת הזו.

ח. יטענו מולי שקל לי לחשוב שאלו לא נושאים קריטיים, מאחר שכגבר לבן, פטריארכלי ופריבילג אני לא נפגע מהם. בניגוד אולי לחלק מהפיד שלי אני חושב שטענת הפריבילגיה היא רצינית ושווה התייחסות. אבל היא לא חוסמת תהליכים.