(ללא כותרת)

[נהוראי יָרֵן, 36]: "אצלי זה התחיל כבר בילדות. אתה רואה איך ההורים שלך הם רק פוזה ולחץ חברתי. החברה בקסבה מסביבך הולכת לאותם שיעורים, קוראת אותם ספרים, לובשת אותם בגדים ...כשהגעתי לגיל שבע עשרה הבנתי שכבר מכיתה ה' אני בעצם קסל"ש"
...
"בפעם הראשונה בה זרקתי ספר לפח, הייתי בטוח שהעולם הפנימי שלי יתרסק, אבל לא קרה כלום. אחרי הפעם הראשונה שהרשיתי לעצמי לפסול דעות, הפעמים הבאות היו קלות הרבה יותר"
...
"אחרי גיל שלושים והחתונה, משהו בי התמתן. לפעמים אני קצת סובלני כלפי דעות, לפחות ליד ההורים. אני מכבד את אמא והולך איתה ביום חמישי להרצאות של חביבה פדיה. היום אני בין לבין. כזה קסל"פ, אתה יודע (צוחק) - קסקט לפעמים"

("דור הקסקטים השטוחים", פרק רביעי).

#מסורת_של_שישי_טפשי #בטח_היה_כבר