א. המלכות הרביעית שונה מכל האחרות. היא לא מתוארת כחיה ברורה - אריה, דב ונמר - אלא כמפלצת גרוטסקית של שיניים, קרניים ועיניים. היא שונה גם בכך שמוקדש לה חלום נפרד משאר החיות. לכן המדרש מסיק שהיא שקולה כנגד שאר המלכויות ואולי אף עולה עליהן.
ב. מהר"ל מסביר שבנפש האדם, מלכות רביעית היא הכוח שכולל את כל הכוחות האחרים ומתיך אותם לכדי אישיות אחת. היא גם גוף, גם נפש וגם שכל. מה שמייצג את האיחוד המשולש הוא הדיבור: כוח בו נפגשים שלושת רבדי האישיות. כלומר מלכות רביעית, יותר מהראשונה והשלישית, היא בעלת יומרה של כוליות.
מפתיע, אם כן, שהכוח שמייחס לה מהר"ל (בעקבות תיאורה בחלום) הוא כוח הרס. בניגוד לשלושת המלכויות האחרת שנמשלו למתכות יקרות. המתכת של מלכות רביעית היא הברזל: החומר האולטימטיבי של המלחמה.
ג. בשלב הראשון וברובד הראשון - הכוליות של מלכות רביעית ממלאת אותה עד שהיא לא רואה עניין בשום דבר אחר. הרי היא כוללת את כל צדדי האישיות. אין עוד מלבדה. לכן היא עסוקה בהשמדה שיטתית של כל מה שאיננו היא. מלכות הנפש תבעה כבוד; מלכות הגוף התרחבות; מלכות השכל תבעה שכולם יתיישרו לפי תפישת העולם שלה. מלכות רביעית לא צריכה טובות מאף אחד. לא צריכה אף אחד. לכן היא מחריבה כל מה שאיננו היא.
ד. אבל השלב הבא מפתיע עוד יותר: המלכות הרביעית מתחילה להחריב את עצמה.
המקום שמוקדש למלכות רביעית ב"נר מצוה" הוא גדול ושקול כמעט לרוחב היריעה שמהר"ל מקדיש למלכות יוון. הניחוש שלי כרגע הוא שזה משום שמלכות רביעית היא בעצם היא המסקנה של השלישית.
המלכות השלישית ראתה שאין מוצא: הנתק בין הבורא לנברא הוא מוחלט. היא הציעה כנחמה את העולם השכלי שיש בו דמיון כלשהו לקודש.
בעיני מלכות רביעית זה פתרון לא מספק. אם השלישית הקיפה את כל הכוחות בעיני שכלה, מלכות רביעית חיה את שלושתם בפועל. היא חשה בעצמותיה את הנתק. המסקנה שלה היא שלא מספיק להשמיד את האחרים: צריך להשמיד הכל. היא מכירה את מכלול החווייה האנושית ומבינה שחוויה זו, מגוף ועד שכל, מונעת באופן מוחלט את אחדות העולם. תפישת ה"אני" של כל אדם מונעת מהעולם להיות אחד. הפתרון היחיד שנותר כדי לאחד את העולם הוא הרס מוחלט.
ה. לכן המדרש אומר ששלושת המלכויות ראשונות מהללות את הקב"ה והאחרונה רק מחרפת ומגדפת. כל אחת מהמלכויות רואה ברובד שלה משהו ראוי לקיום. משהו טוב, שיכול לאחד תחתיו את העולם. זהו שבחו של הקב"ה. מלכות רביעית רואה בכל רק פירוד וריחוק. משילוב של גאווה וייאוש כל שנותר הוא לגדף.
