מכנס את השאלות שהופנו נגד דברי ומנסה לענות:
(ההקשר לפוסט זה נמצא בדיונים קודמים, אפשר לראות אותם בלחיצה על ההאשטג: #על_הפוסט)
א. המתנגדים לפוסט מודרניזם מדברים בהגיון.
- וודאי. זה כל הקטע, הרי. הפוסטמודרניזם לא אומר שהוא יותר הגיוני. הוא אומר כשכדי להיות הגיוניים אנחנו מוותרים על חלקים מהמציאות.
ב. האם היית מקבל תיאוריות כאלו גם בפיזיקה ובונה על פיהן מטוס?
- זה, כפי שכבר העיר יראל, הוא טיעון טלאולוגי - שבוחן האם משהו הוא אמת על פי מה יוצא לי ממנו. אפילו הרב מיכי מתנגד לטיעונים כאלו.
ג. סוף סוף, אפילו אם לא אחפש תועלת מעשית - תועלת עיונית אין לי. לא התנסחה לי מזה תובנה חדשה, הסבר חדש לבעיה קיימת.
- כאן המצב דומה לעיר הברקת. בעיר הברקת, אתה לובש משקפיים ירוקים כדי לא להסתנוור מהירקרקות שלה. התוצאה, כמובן, היא שהעיר נראית כולה ירוקה בעיניך. מה יקרה אם תסיר את המשקפיים? זהו, שאתה לא יכול. הן נעולות עליך במנעול שרק שומר העיר יכול לפתוח.
וזו הנקודה - טענות ממין זה מניחות את המבוקש. הן מבקשות תובנות הגיוניות שנגזרות מהפוסטמודרניזם. אבל כל העניין הוא *לא* תובנות מודרניסטיות, אל תצפו שיהיה אפשר לתרגם משפה לשפה, הכל אובד בתרגום. טענות כאלו לא יכולות, או לא מוכנות, להסיר את משקפי ההגיון, וטוענות שאין דבר שאיננו ירוק. הכל או ירוק או לא קיים.
ד. כל מטרתנו היא לנסות להבהיר לעצמנו דברים. מי שבכוונה מערפל את הדברים, אין לנו שיג ושיח איתו.
- יודעים במה אני נזכר? בהאגריד מתאר את הענקים: "הם יכולים להרוג אותך רק כדי לעשות את הדברים פשוטים יותר". אם באמת קיים האבק עליו דיברתי, ברור שמתודה של התעלמות ממנו תהפוך את העולם המחשבתי לבהיר יותר. אבל המחיר הוא שהרגנו חלקים מהמציאות.
ה. אין בעיה, יש עוד מישורים חוץ מדיון הגיוני. שירה, לדוגמה. אם פוסט מודרניזם הוא שירה, הרי שזו שירה גרועה.
- טוב, זו דיכוטומיה מוזרה. האם כל אינטרקציה היא או לוגיקה או שירה? אין אפשרויות ביניים? אין אפשרויות, פשוט, אחרות? אם אני מנסה לומר דבר מה על המציאות, אני חייב ללכת באחת משתי המיתודות האלה? לא מקבל.
ו. אבל אנשים לא מבינים אותך.
- אני מבין את עצמי, ואחרים מבינים אותי. אני קורא ז'רגון פוסט מודרניסטי (אמנם לא הארד קור), ואני מבין, לפחות חלקית. אתם לא מבינים? אז קודם כל, ייתכן שלו הייתם מוכנים להוריד את המשקפיים לתקופה, הייתם מבינים. ייתכן גם שלא. סבבה מבחינתי. let the best [something] win.
ז. זה פתח גדול לשרלטנות.
- וודאי, ככל שדבר מופשט יותר יש בו פתח לשרלטנות (|שיעול| אמונה |שיעול|). האם זה אומר שכל כולו שקר?
מנגד, ככל שדבר מוצק וברור יותר יש בו פתח - לא, לא יש בו פתח, *הוא עצמו* - משעמם, מלאה, ומוציא את הטעם מהחיים. וזה בעיני לא רק טיעון טלאולוגי אלא גם אינדיקטור על משהו מהותי בו.
ח. הפוסט הוא X או עושה Y או טועה בZ
- לא באתי להגן על כל נים בפוסטמודרניזם. תיארתי אספקט שבעיני חשוב, ומן הראוי לפחות להבין את הקונספט שבבסיסו, גם אם בסוף לא נסכים עם המסקנות. אלו שאלות שצפו לי, תהיות וכאבים שלי שיום אחד קמתי בבוקר והבנתי - אה! אז זה מה שמציק להם!
(ההקשר לפוסט זה נמצא בדיונים קודמים, אפשר לראות אותם בלחיצה על ההאשטג: #על_הפוסט)
א. המתנגדים לפוסט מודרניזם מדברים בהגיון.
- וודאי. זה כל הקטע, הרי. הפוסטמודרניזם לא אומר שהוא יותר הגיוני. הוא אומר כשכדי להיות הגיוניים אנחנו מוותרים על חלקים מהמציאות.
ב. האם היית מקבל תיאוריות כאלו גם בפיזיקה ובונה על פיהן מטוס?
- זה, כפי שכבר העיר יראל, הוא טיעון טלאולוגי - שבוחן האם משהו הוא אמת על פי מה יוצא לי ממנו. אפילו הרב מיכי מתנגד לטיעונים כאלו.
ג. סוף סוף, אפילו אם לא אחפש תועלת מעשית - תועלת עיונית אין לי. לא התנסחה לי מזה תובנה חדשה, הסבר חדש לבעיה קיימת.
- כאן המצב דומה לעיר הברקת. בעיר הברקת, אתה לובש משקפיים ירוקים כדי לא להסתנוור מהירקרקות שלה. התוצאה, כמובן, היא שהעיר נראית כולה ירוקה בעיניך. מה יקרה אם תסיר את המשקפיים? זהו, שאתה לא יכול. הן נעולות עליך במנעול שרק שומר העיר יכול לפתוח.
וזו הנקודה - טענות ממין זה מניחות את המבוקש. הן מבקשות תובנות הגיוניות שנגזרות מהפוסטמודרניזם. אבל כל העניין הוא *לא* תובנות מודרניסטיות, אל תצפו שיהיה אפשר לתרגם משפה לשפה, הכל אובד בתרגום. טענות כאלו לא יכולות, או לא מוכנות, להסיר את משקפי ההגיון, וטוענות שאין דבר שאיננו ירוק. הכל או ירוק או לא קיים.
ד. כל מטרתנו היא לנסות להבהיר לעצמנו דברים. מי שבכוונה מערפל את הדברים, אין לנו שיג ושיח איתו.
- יודעים במה אני נזכר? בהאגריד מתאר את הענקים: "הם יכולים להרוג אותך רק כדי לעשות את הדברים פשוטים יותר". אם באמת קיים האבק עליו דיברתי, ברור שמתודה של התעלמות ממנו תהפוך את העולם המחשבתי לבהיר יותר. אבל המחיר הוא שהרגנו חלקים מהמציאות.
ה. אין בעיה, יש עוד מישורים חוץ מדיון הגיוני. שירה, לדוגמה. אם פוסט מודרניזם הוא שירה, הרי שזו שירה גרועה.
- טוב, זו דיכוטומיה מוזרה. האם כל אינטרקציה היא או לוגיקה או שירה? אין אפשרויות ביניים? אין אפשרויות, פשוט, אחרות? אם אני מנסה לומר דבר מה על המציאות, אני חייב ללכת באחת משתי המיתודות האלה? לא מקבל.
ו. אבל אנשים לא מבינים אותך.
- אני מבין את עצמי, ואחרים מבינים אותי. אני קורא ז'רגון פוסט מודרניסטי (אמנם לא הארד קור), ואני מבין, לפחות חלקית. אתם לא מבינים? אז קודם כל, ייתכן שלו הייתם מוכנים להוריד את המשקפיים לתקופה, הייתם מבינים. ייתכן גם שלא. סבבה מבחינתי. let the best [something] win.
ז. זה פתח גדול לשרלטנות.
- וודאי, ככל שדבר מופשט יותר יש בו פתח לשרלטנות (|שיעול| אמונה |שיעול|). האם זה אומר שכל כולו שקר?
מנגד, ככל שדבר מוצק וברור יותר יש בו פתח - לא, לא יש בו פתח, *הוא עצמו* - משעמם, מלאה, ומוציא את הטעם מהחיים. וזה בעיני לא רק טיעון טלאולוגי אלא גם אינדיקטור על משהו מהותי בו.
ח. הפוסט הוא X או עושה Y או טועה בZ
- לא באתי להגן על כל נים בפוסטמודרניזם. תיארתי אספקט שבעיני חשוב, ומן הראוי לפחות להבין את הקונספט שבבסיסו, גם אם בסוף לא נסכים עם המסקנות. אלו שאלות שצפו לי, תהיות וכאבים שלי שיום אחד קמתי בבוקר והבנתי - אה! אז זה מה שמציק להם!
