מחשבות על שקיפות - טיוטה לא מסודרת.
שקיפות הופכת להיות אידאל-על. לא משנה אם אתה ימני או שמאלני, ברור שעליך לתמוך בשקיפות, כי רק למושחתים יש מה להסתיר.
אני רוצה לנסות קצת לפרק את המושג הזה, שקיפות. לשאול איך היא נראית בפועל ומה ההשלכות הלא צפויות שלה. כתמיד, ממש כמו שקל להוכיח שיש חסרונות בשיטה קיימת קל גם להתעלם מכשלים עתידיים של האלטרנטיבה.
אתחיל בלהציג תיאור של שקיפות, כך שיהיה קל יותר לדעת אם אני תוקף איש-קש: שקיפות היא העברת *כל* המידע (או כמה שיותר) על פעולות הכנסת/הממשלה *אל הציבור* באופן סיסטמתי.
החיסרון הבולט בשקיפות הוא ששקיפות היא ערך מדומיין, אי אפשר באמת להגיע אליו. נשמע מוזר? בוא ננסה לתאר תסריט:
מעכשיו, כל הפרוטוקולים בכל וועדות הכנסת משוכתבים ומועלים לאתר נגיש לכל. יותר מזה - בכל דיון דנים על *הכל*. שום דבר לא קורה מתחת לשולחן.
אני אתעלם לרגע מהאורך הבלתי אפשרי שיהיה לכל וועדה , ואטען שמדובר כאן על big data בלי שום דרך נורמלית לסדר אותה. האם כל אזרח בישראל יעבור על המידע הזה? שטויות. אלא מה, יהיו ארגונים פוליטיים ואחרים שיסדרו אותם?
חשוב לשים לב לשתי נקודות:
גוף מתווך, כל גוף מתווך, עובד על תקציבים ועובד עם אנשים. שני אלו תמיד מביאים אתם אידאולוגיה שתעניק להם גוון. זה חשוב כי קשה לדמיין גוף שיוכל לחקור *הכל*. אתה תמיד צריך לבחור מה לחקור, וממילא המחקר יקבל גוון כל שהוא.
וכאן מגיעה נקודה שנייה: ציבור, כציבור, הוא תמיד מטומטם. הוא צריך משהו קצר וקליט, אחרת הוא לא יקרא. הסיבה היא כמובן לא אייקיו נמוך יותר אלא חוסר זמן. שלא כח"כים או חברי NGOים, הציבור לא מקבל משכורת על להבין מה קורה, ולכן תמיד ישקיע הרבה פחות זמן בנושא.
לכן אפילו אם נניח שגופים יחקרו את כל המידע ללא משוא פנים מה שהם יפרסמו, או ליתר דיוק מה שייקלט, הוא תמיד גירסה פופוליסטית ומשוטחת של המצב. במלים אחרות - שקיפות מניחה שהציבור יהיה פחות מושחת מנציגי הכנסת. הבעיה היא שהציבור גם תמיד *ידע ויבין פחות מהם* בנושאים המדוברים. אנשים פרטיים בציבור - ייתכן שידעו יותר, אבל זה לא מה שיעזור לנו.
כאן יטענו מולי - אז מה? עדיף שידעו כותרות מאשר לא ידעו כלום? אז זהו, שברוב המקרים לדעת שאתה לא יודע עדיף מלחשוב שאתה יודע.
יש לכאילו ידיעה הזו השלכות ותוצאות מאד לא רצויות. לדוגמה, שקיפות במובנה הזה מחייבת פוליטיקאים להיות פופוליסטים. אם אתה עומד מול החלטה שלדעתך נכונה יותר אבל ההסבר שלה לא יכנס בכותרת הראשית + משנה - לא תוכל להכריע נכון, או שתועף בפריימריס הבא.
הגישה השנייה להתמודד עם הבעיה מנסה ללכת לכיוון של סְכֶמות וקריטריונים. ככל שאתה יותר מכמת את הקריטריונים שלך מראש, קל יותר לדעת עד כמה אתה עומד בהם.
לגישה זו יש שתי בעיות:
הראשונה, בדומה למה שהימין אוהב לטעון לגבי משפטיזציה, היא שתמיד מעורבים בעניין בני אדם. אם אלו לא הח"כים אז הפקידים יכריעו וגם פקידים הם בני אדם.
הנקודה השנייה שלטעמי יותר חשובה היא זו: גם אם נניח שנוכל למשטר את ההחלטות, אני לא מעוניין בזה. גם אם היינו יכולים להגיע למצב בו פקידים/חכים יתנהגו לפי נהלים - בעצם אנחנו מדברים כאן קבלת החלטות כעין רובוטית, וכשמדובר בדיונים על בני אדם, אני מעדיף שבני אדם יכריעו בהם. שקיפות מכניסה את בני האדם שמינינו להחליט עבורנו לתוך סד בו שיקול הדעת שלהם מוגבל במקרה הטוב. מכירים את האטימות של הביורוקרטיה? אז רק תכניסו אותה יותר לכנסת ותקבלו פי אלף. אי אפשר לנהל ככה משהו משמעותי.
לא ברור לי אם הצלחתי להבהיר את דעתי (בלב הבעיה לא הצלחתי לגעת, לטעמי) אבל רק הערה לסיכום: האם אין שחיתות? באבו אבוה יש. עדיין חשוב לומר שלא בטוח שהבעיה היא בשיטה. חבר חכם שלי ( שלמה קווס ) טוען שלא מעט פעמים אנשים כועסים על אנשים אחרים כשבעצם מה שמכעיס אותם באמת היא המציאות. קשה לכם שאתה תלויים בבני אדם ובני אדם עלולים להיות מושחתים? זו לא השיטה אלא המציאות. הסתדרו אתה כמיטב יכולתכם. רק תזכרו: אם הרבה מאד אנשים מושחתים, זה פחות או יותר אומר שגם אתם הייתם כאלה לו הייתם במקומם.
הפתרון? כמו כל פתרון אמיתי הוא לא עובר במהפכות אלא בשינוי עמוק. במלים אחרות - בחינוך.
אה, וגם לחזור לתת אמון יהיה רעיון לא רע. אבל זה כבר לפוסט אחר.
שקיפות הופכת להיות אידאל-על. לא משנה אם אתה ימני או שמאלני, ברור שעליך לתמוך בשקיפות, כי רק למושחתים יש מה להסתיר.
אני רוצה לנסות קצת לפרק את המושג הזה, שקיפות. לשאול איך היא נראית בפועל ומה ההשלכות הלא צפויות שלה. כתמיד, ממש כמו שקל להוכיח שיש חסרונות בשיטה קיימת קל גם להתעלם מכשלים עתידיים של האלטרנטיבה.
אתחיל בלהציג תיאור של שקיפות, כך שיהיה קל יותר לדעת אם אני תוקף איש-קש: שקיפות היא העברת *כל* המידע (או כמה שיותר) על פעולות הכנסת/הממשלה *אל הציבור* באופן סיסטמתי.
החיסרון הבולט בשקיפות הוא ששקיפות היא ערך מדומיין, אי אפשר באמת להגיע אליו. נשמע מוזר? בוא ננסה לתאר תסריט:
מעכשיו, כל הפרוטוקולים בכל וועדות הכנסת משוכתבים ומועלים לאתר נגיש לכל. יותר מזה - בכל דיון דנים על *הכל*. שום דבר לא קורה מתחת לשולחן.
אני אתעלם לרגע מהאורך הבלתי אפשרי שיהיה לכל וועדה , ואטען שמדובר כאן על big data בלי שום דרך נורמלית לסדר אותה. האם כל אזרח בישראל יעבור על המידע הזה? שטויות. אלא מה, יהיו ארגונים פוליטיים ואחרים שיסדרו אותם?
חשוב לשים לב לשתי נקודות:
גוף מתווך, כל גוף מתווך, עובד על תקציבים ועובד עם אנשים. שני אלו תמיד מביאים אתם אידאולוגיה שתעניק להם גוון. זה חשוב כי קשה לדמיין גוף שיוכל לחקור *הכל*. אתה תמיד צריך לבחור מה לחקור, וממילא המחקר יקבל גוון כל שהוא.
וכאן מגיעה נקודה שנייה: ציבור, כציבור, הוא תמיד מטומטם. הוא צריך משהו קצר וקליט, אחרת הוא לא יקרא. הסיבה היא כמובן לא אייקיו נמוך יותר אלא חוסר זמן. שלא כח"כים או חברי NGOים, הציבור לא מקבל משכורת על להבין מה קורה, ולכן תמיד ישקיע הרבה פחות זמן בנושא.
לכן אפילו אם נניח שגופים יחקרו את כל המידע ללא משוא פנים מה שהם יפרסמו, או ליתר דיוק מה שייקלט, הוא תמיד גירסה פופוליסטית ומשוטחת של המצב. במלים אחרות - שקיפות מניחה שהציבור יהיה פחות מושחת מנציגי הכנסת. הבעיה היא שהציבור גם תמיד *ידע ויבין פחות מהם* בנושאים המדוברים. אנשים פרטיים בציבור - ייתכן שידעו יותר, אבל זה לא מה שיעזור לנו.
כאן יטענו מולי - אז מה? עדיף שידעו כותרות מאשר לא ידעו כלום? אז זהו, שברוב המקרים לדעת שאתה לא יודע עדיף מלחשוב שאתה יודע.
יש לכאילו ידיעה הזו השלכות ותוצאות מאד לא רצויות. לדוגמה, שקיפות במובנה הזה מחייבת פוליטיקאים להיות פופוליסטים. אם אתה עומד מול החלטה שלדעתך נכונה יותר אבל ההסבר שלה לא יכנס בכותרת הראשית + משנה - לא תוכל להכריע נכון, או שתועף בפריימריס הבא.
הגישה השנייה להתמודד עם הבעיה מנסה ללכת לכיוון של סְכֶמות וקריטריונים. ככל שאתה יותר מכמת את הקריטריונים שלך מראש, קל יותר לדעת עד כמה אתה עומד בהם.
לגישה זו יש שתי בעיות:
הראשונה, בדומה למה שהימין אוהב לטעון לגבי משפטיזציה, היא שתמיד מעורבים בעניין בני אדם. אם אלו לא הח"כים אז הפקידים יכריעו וגם פקידים הם בני אדם.
הנקודה השנייה שלטעמי יותר חשובה היא זו: גם אם נניח שנוכל למשטר את ההחלטות, אני לא מעוניין בזה. גם אם היינו יכולים להגיע למצב בו פקידים/חכים יתנהגו לפי נהלים - בעצם אנחנו מדברים כאן קבלת החלטות כעין רובוטית, וכשמדובר בדיונים על בני אדם, אני מעדיף שבני אדם יכריעו בהם. שקיפות מכניסה את בני האדם שמינינו להחליט עבורנו לתוך סד בו שיקול הדעת שלהם מוגבל במקרה הטוב. מכירים את האטימות של הביורוקרטיה? אז רק תכניסו אותה יותר לכנסת ותקבלו פי אלף. אי אפשר לנהל ככה משהו משמעותי.
לא ברור לי אם הצלחתי להבהיר את דעתי (בלב הבעיה לא הצלחתי לגעת, לטעמי) אבל רק הערה לסיכום: האם אין שחיתות? באבו אבוה יש. עדיין חשוב לומר שלא בטוח שהבעיה היא בשיטה. חבר חכם שלי ( שלמה קווס ) טוען שלא מעט פעמים אנשים כועסים על אנשים אחרים כשבעצם מה שמכעיס אותם באמת היא המציאות. קשה לכם שאתה תלויים בבני אדם ובני אדם עלולים להיות מושחתים? זו לא השיטה אלא המציאות. הסתדרו אתה כמיטב יכולתכם. רק תזכרו: אם הרבה מאד אנשים מושחתים, זה פחות או יותר אומר שגם אתם הייתם כאלה לו הייתם במקומם.
הפתרון? כמו כל פתרון אמיתי הוא לא עובר במהפכות אלא בשינוי עמוק. במלים אחרות - בחינוך.
אה, וגם לחזור לתת אמון יהיה רעיון לא רע. אבל זה כבר לפוסט אחר.
