מה אפשר ללמוד ממבחן בכדל?
מבחן בכדל בא להדגים את ייצוג נשים בסרטים. סרט עומד במבחן אם שתי דמויות נשיות מדברות בו אחת עם השנייה, ונושא השיחה איננו גבר.
למרבה ההפתעה, כל כך הרבה סרטים לא עומדים במבחן, והמסקנה מכך היא שבעולם הסרטים הגבר הוא הגיבור ואשה היא ניצב.
על פניו המבחן הוא אבחנה פמיניסטית "מתבכיינת" וגבר לבן שמרן שכמותי לא אמור להתייחס אליה. אבל כשפגשתי בה לראשונה היא תפסה אותי ממש חזק.
אז למה התרשמתי ממבחן בכדל?
א. קודם כל, עד כמה.
המבחן הוא מאד מאד מינימליסטי. בשביל לעבור אותו צריך יותר מדמות נשית אחת בסרט, ושיחה *אחת* ביניהן לאורך כל הסרט¹. העובדה שכל כך הרבה סרטים לא עומדים במבחן כה בסיסי מורה עד כמה התופעה עמוקה
ב. פשוט לא הבחנתי.
ישנן הרבה דוגמאות למוטיבים חוזרים בסרטים. כל סרט פעולה כולל מרדף מכוניות, כל נבל צריך לפצוח בנאום. הצד השווה בין המוטיבים הללו הוא שמהר מאד הצופה שם לב שהם חוזרים. פה יש משהו בתפוצה נרחבת מאד שמעולם לא נכנס לי לרדאר, עד שאמרו לי אותו. מהרגע ששמעתי עליו התקשיתי שלא להבחין בו².
זה מורה שבמקרים מסויימים אנחנו לא מבחינים בדברים דווקא כי הם מאד נפוצים. זה ההר שאתה לא מבחין בו דווקא כי הכל עומד עליו.
ג. לא צריך לומר משהו כדי שיהיה נוכח, להפך.
האופן בו (אי) מבחן בכדל מעצב את התפישה איננו על ידי הכרזה על תפישה מסוימת אלא על ידי אי עשיה: נשים לא מוצגות באופן אקטיבי כניצבות. זה לא נושא בסרט. הן לא מוצגות, ובכך התודעה מתעצבת.
זה מדגים את הכוח של המישור שעמוק יותר מהמודעות ומהדיונים. השליטה הכי עמוקה איננה לקבוע מה אומרים על נושא X אלא על מה הנושא אודותיו מדברים.
_______________
¹ ובאמת תלונה שפגשתי אצל גיקים, היא שכיום סרטים עומדים במבחן בכדל כדי לעשות וי ברשימה: מכניסים בכוח סצינה אחת כדי לעמוד במבחן.
² יש לסייג כאן שכדוס מאגר הסרטים שלי מוטה חזק לכיוון של לפני XX שנים ולסרטי פעולה הידועים גם כסרטי בנים, כך שאולי מאגר מאוזן יותר יניב תוצאה אחרת. עדיין שאלו את עצמכם כמה סרטים נופלים במבחן בכדל לעומת כמה נופלים במבחן בכדל ההפוך
מבחן בכדל בא להדגים את ייצוג נשים בסרטים. סרט עומד במבחן אם שתי דמויות נשיות מדברות בו אחת עם השנייה, ונושא השיחה איננו גבר.
למרבה ההפתעה, כל כך הרבה סרטים לא עומדים במבחן, והמסקנה מכך היא שבעולם הסרטים הגבר הוא הגיבור ואשה היא ניצב.
על פניו המבחן הוא אבחנה פמיניסטית "מתבכיינת" וגבר לבן שמרן שכמותי לא אמור להתייחס אליה. אבל כשפגשתי בה לראשונה היא תפסה אותי ממש חזק.
אז למה התרשמתי ממבחן בכדל?
א. קודם כל, עד כמה.
המבחן הוא מאד מאד מינימליסטי. בשביל לעבור אותו צריך יותר מדמות נשית אחת בסרט, ושיחה *אחת* ביניהן לאורך כל הסרט¹. העובדה שכל כך הרבה סרטים לא עומדים במבחן כה בסיסי מורה עד כמה התופעה עמוקה
ב. פשוט לא הבחנתי.
ישנן הרבה דוגמאות למוטיבים חוזרים בסרטים. כל סרט פעולה כולל מרדף מכוניות, כל נבל צריך לפצוח בנאום. הצד השווה בין המוטיבים הללו הוא שמהר מאד הצופה שם לב שהם חוזרים. פה יש משהו בתפוצה נרחבת מאד שמעולם לא נכנס לי לרדאר, עד שאמרו לי אותו. מהרגע ששמעתי עליו התקשיתי שלא להבחין בו².
זה מורה שבמקרים מסויימים אנחנו לא מבחינים בדברים דווקא כי הם מאד נפוצים. זה ההר שאתה לא מבחין בו דווקא כי הכל עומד עליו.
ג. לא צריך לומר משהו כדי שיהיה נוכח, להפך.
האופן בו (אי) מבחן בכדל מעצב את התפישה איננו על ידי הכרזה על תפישה מסוימת אלא על ידי אי עשיה: נשים לא מוצגות באופן אקטיבי כניצבות. זה לא נושא בסרט. הן לא מוצגות, ובכך התודעה מתעצבת.
זה מדגים את הכוח של המישור שעמוק יותר מהמודעות ומהדיונים. השליטה הכי עמוקה איננה לקבוע מה אומרים על נושא X אלא על מה הנושא אודותיו מדברים.
_______________
¹ ובאמת תלונה שפגשתי אצל גיקים, היא שכיום סרטים עומדים במבחן בכדל כדי לעשות וי ברשימה: מכניסים בכוח סצינה אחת כדי לעמוד במבחן.
² יש לסייג כאן שכדוס מאגר הסרטים שלי מוטה חזק לכיוון של לפני XX שנים ולסרטי פעולה הידועים גם כסרטי בנים, כך שאולי מאגר מאוזן יותר יניב תוצאה אחרת. עדיין שאלו את עצמכם כמה סרטים נופלים במבחן בכדל לעומת כמה נופלים במבחן בכדל ההפוך
