א. מהו 'מדע'?
בספרי ראשונים, משמעות המונח 'מדע' היא פשוט כל ידיעה (אולי ידיעה רצינית ומעמיקה). הצמצום של המונח לגוף ידע ספציפי, של הבנת חוקי הטבע, לא קיים אצלם.
ההשתלטות של מדעי הטבע על טירת המונח 'מדע' מותירה אותנו בלי מונח שיתאר גופי ידע לא מבוססי ניסויים. כשמדעי החברה מכנים את עצמם מדע, רוטנים מדענים 'אמיתיים' מתחת שפמם. שכן ידוע שמדעי החברה נסמכים הרבה על ניסוים איכותניים, ושרוב מוחלט של ניסויים במדעי החברה לא היו ניתנים לשחזור. אז הם לא מדע.
אם הם לא מדע, מה הם כן?
כלום, יגידו אחדים. דעה פרטית, יגידו אחרים.
אבל האם גוף ידע בו עשרות ומאות אנשים עוסקים במשך שנים, הוא אך ורק דעה? האם מישהו יכול לטעון ברצינות שמה שעולה על דעתי אתמול וכתבתי היום בפייסבוק שלי (AKA דעה) שקול לגוף ידע שנסמך על מאמץ בסך אלפי שנות אנוש?
ב. האבסורד מתרחב כשמבינים שאולי לא בכדי מדעי החברה כושלים מבחינה ניסויית. אולי בהגדרה ניסויים הם דרך מאד מוגבלת לבחון את החברה האנושית. האם בשל כך אין טעם לנסות להבין אותה? התנאי של חקירה *באורח מסויים מאד* כדי שתיקרא מדע, מבטלת את עצם הניסיון להבין תחומים חשובים בהרבה מאשר המבנה התת אטומי (עם כל הכבוד, ויש). לומר שאין טעם לחקור או שזה חסר משמעות דומה לענקים של רולינג שהורגים את מה שאינם מבינים כדי לפשט את החיים.
ג. האם גישה כזו שוללת את עצם ההתעסקות בנושאים בלתי-ניתנים-לניסוי? מובן שלא. גם מדענים מתעסקים בפוליטיקה. היא שוללת את ההתמחות. אפשר להיות מומחה לפיזיקה, אי אפשר להיות מומחה לסוציולוגיה. אין סמכות בנושאים הללו ולא היררכיה.
הנחת היסוד הסמויה היא כפולה: אין משמעות לדברים "לא מוגדרים מספיק", ובכל דבר שאיננו מוגדר מספיק אין מבינים יותר או פחות. יש בעלי שכל ישר וכאלו שלא. מאחר שכל אחד סבור שיש שכל ישר (כפי שהעיר הובס בלגלוג), אין היררכיה בהבנה של נושא שאינו יכיח.
ובתמצית: כל הדברים הם או יכיחים, או מאושררים על ידי שכל ישר, או שטויות. כך נוצר אבסורד כמו מתמטיקאי שכותב ספר שלם להסביר איך כל הפילוסופיה, מראש ועד סוף, היא פשוט טעות אופטית. או פיזיקאי שסבור שכל דבר שאיננו אמפירי הוא שטויות ופולט קצף וגופרית על כל תחום ידע לא מוגדר מספיק. מבחינתם, כל דבר שהוא לא יכיח והם לא מבינים אותו - הוא שטויות ראויות ללגלוג.
ד. זו לא תכונה מוכרחת אצל מדענים וכמה מחברבוקי הטובים וכו' - אבל זה קורה. ואז - למרבה הבלבול - יוצא שמדענים, דווקא מתוך מדענותם, הופכים להיות בעלי ברית ומקדמים מובהקים של אנטי אינטלקטואליות. מעבר לתחום מאד צר של גופי ידע, הם שוללים התקדמות והעמקה, מתוך אמונה וטענה שבכל דבר שאיננו ניסויי, כל אנפין שווין.
ה. הוויכוח הזה איננו בינארי אלא ציר. מדעי הטבע האמפיריים קיבלו את הבכורה, והקרוב הקרוב נחשב יותר. בשם אותו הקונספט מדעי הטבע עלולים ללגלג על היסטוריונים, היסטוריונים על סוציולוגים, סוציולוגים על פילוסופים, חד גדיא.
