(ללא כותרת)

מאז שבחרנו לפני שבועיים להסתגר, הדבר שהכי חסר לי הוא בית המדרש. אין תחליף לחווית ההיות בתוך, לשקיעה באטמוספירה אחרת, בקצב אחר.

כפי שלמדה ישראל בלבנון השניה, אין תחליף למוצקות של השטח והגיאוגרפיה. וירטואלי זה נהדר. אין בו די. בית מדרש במלוא עומקו הוא פגישה, ואין כמו פגישה פנים אל פנים.

אבל למצב הנוכחי יש גם נקודות אור: אני לומד עם אנשים שיש לי איתם קשר כבר כמה שנים, אבל עד היום הזמן עשק את שהלב חשק. דמויות שונות ממרחבי הארץ נוחתות אצלי בחדר ואנחנו לומדים את הרב, חסידות, מהר"ל וראשונים.
איזה עולם מופלא הוא עולם בו יושבים בחור מאפרת ומכוכב יאיר ומאריאל יחד עם מתבודד מהצפון ולומדים בקסם טכנולוגי מהיר ומבזיק תורה קדמונית, עקשנית ומהורהרת.