(ללא כותרת)

י' ניסן התש"פ

נושאים באתר

כמה מלים על רוב, מיעוט והכללות.

א. בטוויטר שיתף מישהו סרטון של פקחים מחרימים ליהודי תושב ברוקלין ציוד סנטיציה שמכר במחירים מופקעים. הוא כתב שיש יהודים שמתעקשים להצדיק את האנטישמיות, ובזה הדגים בדיוק את הכשל: עצם זה שיהודי אחד משליך על 'היהודים', זו הבעיה והאנטישמיות. שהרי אנשים זבל יש בכל חברה והימצאם לא מעיד משהו על החברה בכללותה.

אבל זה יותר דק מאשר "יש חרדי אחד נכליל על כל החרדים כי אנחנו שונאים חרדים". זה מתחיל מכך שחרדים הם קבוצת מיעוט. כשיש הרבה אנשים על חוף הים אנחנו כועסים עליהם אבל לא יכולים לשייך אותם לקבוצה כי הם "סתם" אנשים, כלומר שייכים לקבוצת הרוב. אף אחד לא כועס על "החילונים" בגלל אלו שמסתובבים על חוף הים.

ב. לעומת זאת, הקלות בה מאמינים להאשמות ללא ביסוס לגבי חרדים (מקרה ליצמן, מקרה "הבחור חולה הקורונה הנתפס מתפלל במניין בפוניביץ'") באה בהחלט משנאת חרדים. כי ליצמן לבוש מגוחך ועושה דברים שאנחנו לא מסכימים איתם - מכאן הרי ברור שאפשר להאמין כל דבר שאומרים אליו גם אם זה אדם אחד שמאשים אותו אנונימית.

ג. לעומת כל זה, יש דבר אחד שאיננו הכללה: אם מסתבר ש*באופן עקבי ובמספרים גדולים* ציבור מסויים (יהיו אלה חרדים, ערבים או מצביעי המחנה הדמוקרטי) מזלזל במגפה ובזה מסכן את כולם - כאן אין פה עניין של הכללה. יש עניין של תרבות ושל הלך רוח כללי וציבור אמור לחטוף ביקורת אם באופן כללי הוא מתנהג שונה.

ד. (וגם כאן - תשאלו את עצמכם האם מה ששמעתם היא סטטסטיקה מסודרת או שלוש אנקדוטות. ובהזדמנות תשאלו את עצמכם על מה כן שמעתם ועל מה לא, ולמה)
Loading