כמה לך בשרי

והרי דוד המלך היה יכול לומר "כמה לך גופי". למה דווקא בשרי?
כי לגוף עוד יש איזו צורה, משהו קצת רוחני ומופשט. בשר הוא גשמי לגמרי, חומר גלם. אין בו שמץ מעבר. ואפילו בו (ושמא דווקא בו) יש כמיהה.
כי יש בבשר כמיהה. לא יודע לתאר אותה. אולי כמו אפקט קולנועי זול של אדם שנשאב מזמן-חלל אחד לזמן-חלל אחר. איך הבשר שלו נקרע לקרני אור, נקרע למיתרים שמייללים את הצעקות של כל העולמות.
ומי שכמה הוא בשרי. לא סתם בשר אלא הבשר שלי.
הרי היינו יכולים לחשוב שהכמיהה של הבשר היא כוללת, אנונימית, חסרת פנים. שאם כבר דיברנו על בשר לא נשאר בו מי, לא נשאר אני. אבל דווקא הבשר שלי, עצמי ובשרי, הוא זה שמשתוקק. שוטף ושואף ואין יודע עד כמה.