כמה חברים לא ממש שמחו בפוסט שלי מיום חמישי. אני רוצה לחדד קצת לגביו:
א. אני משתדל לכבד תלמידי חכמים, גם אם אינם כוס התה שלי. לרגע לא היתה לי כוונה, חס וחלילה, למעט בכבודו של הרב מיכאל אברהם.
ב. אני חושב שהביקורת שלי לא היתה חריפה יותר מכמה וכמה התבטאויות של הרב מיכאל אברהם עצמו, כלפי דעות איתן הוא לא מסכים.
ההבדל הוא, כנראה, שהביקורת שלי היתה כלפי מימד רגשי ולא טיעון שכלי.
ג. הסיבה, אולי, שביקורת כזו נתפשת כפוגענית יותר נובעת מתרתי: א׳: העולמות הרגשיים נתפשים כאישיים יותר, כיותר ׳אני׳. ב׳: העולם הרגשי נתפש כבלתי בחירי. כמה שאני כפוי להיות ולא מה שבחרתי.
ד. אני לא מתכחש לזה שיש בעולם הרגשי מימד של משהו שהוא נתון. אבל יש בו בהחלט גם מימד בחירי. אני יכול לבחור במה לזלזל ומה לתת אמון, וממילא יש גם מקום לביקורת. (כמובן, עם כל הכבוד של וויכוח בתוך בית המדרש)
ה. לבסוף, אחדים ייבהלו מהחריפות של דימוי לבעל מום. אין לי אלא לצטט את הרב לגבי אנשים שלא מעניקים חשיבות לעולם הרגשי:
"הנה הזדמן איזה מכשול מהשלטת כח המדמה - אפילו בהשלמתו וטהרתו - על הכח השכלי המלא חשבונות קרות. אבל היתרון שהי' במתינות, הוא מוגבל, ונערך רק ד' מאה זוזי שויין. אבל המגרעות הבאות לרגלי קרירות הלב, וחיפוש חשבון בשכל אנושי לכל דבר שהוא טוב נשגב, אינו נערך כלל באומד, כי גדול הוא מאד. "
א. אני משתדל לכבד תלמידי חכמים, גם אם אינם כוס התה שלי. לרגע לא היתה לי כוונה, חס וחלילה, למעט בכבודו של הרב מיכאל אברהם.
ב. אני חושב שהביקורת שלי לא היתה חריפה יותר מכמה וכמה התבטאויות של הרב מיכאל אברהם עצמו, כלפי דעות איתן הוא לא מסכים.
ההבדל הוא, כנראה, שהביקורת שלי היתה כלפי מימד רגשי ולא טיעון שכלי.
ג. הסיבה, אולי, שביקורת כזו נתפשת כפוגענית יותר נובעת מתרתי: א׳: העולמות הרגשיים נתפשים כאישיים יותר, כיותר ׳אני׳. ב׳: העולם הרגשי נתפש כבלתי בחירי. כמה שאני כפוי להיות ולא מה שבחרתי.
ד. אני לא מתכחש לזה שיש בעולם הרגשי מימד של משהו שהוא נתון. אבל יש בו בהחלט גם מימד בחירי. אני יכול לבחור במה לזלזל ומה לתת אמון, וממילא יש גם מקום לביקורת. (כמובן, עם כל הכבוד של וויכוח בתוך בית המדרש)
ה. לבסוף, אחדים ייבהלו מהחריפות של דימוי לבעל מום. אין לי אלא לצטט את הרב לגבי אנשים שלא מעניקים חשיבות לעולם הרגשי:
"הנה הזדמן איזה מכשול מהשלטת כח המדמה - אפילו בהשלמתו וטהרתו - על הכח השכלי המלא חשבונות קרות. אבל היתרון שהי' במתינות, הוא מוגבל, ונערך רק ד' מאה זוזי שויין. אבל המגרעות הבאות לרגלי קרירות הלב, וחיפוש חשבון בשכל אנושי לכל דבר שהוא טוב נשגב, אינו נערך כלל באומד, כי גדול הוא מאד. "
