יש שלוש הבנות של מהו יום מנוחה שבועי
הראשונה מחפשת יום מנוחה עבור האינדיבידואל. מקובל והגיוני שאדם לא יעבוד שבוע שלם. איזה יום? מה זה משנה. נעשה תורנויות כך שכל אחד יקבל יום חופש - ועדיין המכונה התעשייתית תמשיך לטרטר במלוא המרץ. על פי תפיסה כזו, החוק אמור לאכוף (אם בכלל) יום חופש כלשהו לכל עובד.
ההבנה השניה אומרת - זה לא מספיק. אני לא מעוניין ביום מנוחה, אלא ביום מנוחה *בחיק המשפחה*. מנוחה היא לא עניין שאדם עושה לבד, היא אירוע משפחתי, שבטי, קהילתי. מה שדרוש בחוק הוא יום מנוחה משותף.
השלישית מוסיפה ואומרת - זה לא רק עניין של בחיק המשפחה או לא, זה עניין של אווירה. אני רוצה שיהיה יום אחד בשבוע בו פרהסיה היא של מנוחה.
בפוסט משבוע שעבר כתבתי על גישה שהאדם הוא קודם כל ובעיקר יחיד, ורק אחר כך חלק ממרקם קהילתי. לפי גישה זו המעגלים הרחבים של האדם - משפחה, עיר, לאום - אינם חלק מזהותו.
בעיני, אותה התפיסה יוצרת גם את המחלוקת בין הגישה הראשונה לשתי האחרות. מי שתופס את האדם כיחידי, יתייחס ככה גם ליום המנוחה. יום מנוחה הוא היום שבו אני נח. מקסימום, אם את רוצים לבלות יחד תתאמו ימי חופשה.
לעומתה, הגישה השניה והשלישית (שקשה לומר איפה זו נגמרת ואיפה זו מתחילה) תופסת את האדם בחלק אינטגרלי מהקשר רחב יותר. היא מבינה את יום המנוחה באורח רחב, חברתי, ולא רק כצרכים ורצונות של האדם כשהוא עקור מסביבתו.
הראשונה מחפשת יום מנוחה עבור האינדיבידואל. מקובל והגיוני שאדם לא יעבוד שבוע שלם. איזה יום? מה זה משנה. נעשה תורנויות כך שכל אחד יקבל יום חופש - ועדיין המכונה התעשייתית תמשיך לטרטר במלוא המרץ. על פי תפיסה כזו, החוק אמור לאכוף (אם בכלל) יום חופש כלשהו לכל עובד.
ההבנה השניה אומרת - זה לא מספיק. אני לא מעוניין ביום מנוחה, אלא ביום מנוחה *בחיק המשפחה*. מנוחה היא לא עניין שאדם עושה לבד, היא אירוע משפחתי, שבטי, קהילתי. מה שדרוש בחוק הוא יום מנוחה משותף.
השלישית מוסיפה ואומרת - זה לא רק עניין של בחיק המשפחה או לא, זה עניין של אווירה. אני רוצה שיהיה יום אחד בשבוע בו פרהסיה היא של מנוחה.
בפוסט משבוע שעבר כתבתי על גישה שהאדם הוא קודם כל ובעיקר יחיד, ורק אחר כך חלק ממרקם קהילתי. לפי גישה זו המעגלים הרחבים של האדם - משפחה, עיר, לאום - אינם חלק מזהותו.
בעיני, אותה התפיסה יוצרת גם את המחלוקת בין הגישה הראשונה לשתי האחרות. מי שתופס את האדם כיחידי, יתייחס ככה גם ליום המנוחה. יום מנוחה הוא היום שבו אני נח. מקסימום, אם את רוצים לבלות יחד תתאמו ימי חופשה.
לעומתה, הגישה השניה והשלישית (שקשה לומר איפה זו נגמרת ואיפה זו מתחילה) תופסת את האדם בחלק אינטגרלי מהקשר רחב יותר. היא מבינה את יום המנוחה באורח רחב, חברתי, ולא רק כצרכים ורצונות של האדם כשהוא עקור מסביבתו.
