יונדב היה איתי באותה דירה כשהיינו שיעור ב׳. הוא היה כל כך שוקיסט עד שבשיעור נהיגה החמישים שלו הוא נכנס לרחוב חד סטרי בכיוון הלא נכון ותהה מה רוצה המכונית שבאה מולו. הוא היה מספיק ביני"ש כדי להתפרק בסוף השיעור ולהתוודות בפני דוב, מורה הנהיגה, שהוא בטח הנהג הגרוע ביותר שהיה אי פעם.
"היום, כל אחד רוצה להיות הכי" התפרץ עליו דוב. "אחד רוצה להיות הכי חכם, השני הכי עשיר או מפורסם. אתה בחיים לא תצליח להיות הכי מוצלח, אז אתה רוצה להיות הנהג הכי גרוע. גבר, רד מזה, אתה לא"
כשנזכרתי ביונדב השבת, הבנתי שזה סיפור נהדר על הניסיון לחבר פוסטמודרניזם עם אמונה באלוקים.
נ.ב.
בטח תהיתם, אז הנה: יונדב קיבל רשיון בסוף.
מצד שני, בשיעור שמונים בערך הוא חווה ניצחון מוסרי נהדר כשדוב קבר את ראשו בין ידיו ומלמל: "כבר פגשתי בחיים תלמידים גרועים. אבל אתה..." ולא יסף.
"היום, כל אחד רוצה להיות הכי" התפרץ עליו דוב. "אחד רוצה להיות הכי חכם, השני הכי עשיר או מפורסם. אתה בחיים לא תצליח להיות הכי מוצלח, אז אתה רוצה להיות הנהג הכי גרוע. גבר, רד מזה, אתה לא"
כשנזכרתי ביונדב השבת, הבנתי שזה סיפור נהדר על הניסיון לחבר פוסטמודרניזם עם אמונה באלוקים.
נ.ב.
בטח תהיתם, אז הנה: יונדב קיבל רשיון בסוף.
מצד שני, בשיעור שמונים בערך הוא חווה ניצחון מוסרי נהדר כשדוב קבר את ראשו בין ידיו ומלמל: "כבר פגשתי בחיים תלמידים גרועים. אבל אתה..." ולא יסף.
