זהו פוסט שמדבר על עליה להר הבית ולכן אקדים מראש מה *איננו* הנושא שלו.

י"ד חשון התשע"ו

נושאים באתר

זהו פוסט שמדבר על עליה להר הבית ולכן אקדים מראש מה *איננו* הנושא שלו.
- הפוסט *לא* מדבר על הסוגייה ההלכתית כשלעצמה (האם העליה אסורה/מותרת/מצווה).
- הפוסט *לא* מדבר על הנושא הפרקטי-אסטרטגי: האם שינוי הסטטוס קוו יסכן את ישראל/לא ישנה דבר/ייטיב את המצב.
הנושא של הפוסט הוא אחד: במה שונה ההתנגדות לעליה להר מההתנגדות החרדית לעליה לארץ.

טיעון השיויון עובד כך: נימוק אחד להתנגדות לעליה להר הוא העובדה שמדרגתו הרוחנית של עם ישראל איננה גבוהה מספיק. התנגדות זו מקבילה להתנגדות החרדית לעלייה לארץ כשהיא נעשית על ידי חילונים.
באותו האופן, את לימוד הזכות של הרב על הציונות החילונית (הסברה מעמיקה של המניע) אפשר להרחיב גם לגבי חילונים שעולים להר מתוך כבוד למסורת ולמורשת הלאום.

המתנגדים להשוואה טוענים שיש הבדל בין היחס לארץ ליחס להר. מהו בדיוק ההבדל? האמירה "יותר קדוש" איננה מספיקה.
בהסבר שלי אני מסתמך על דברי רבי (שדומני מצטט בזה את הרב צבי יהודה) שההבדל בין הארץ להר הוא ההבדל בין מעשה למחשבה. פוסט של אורי מהשבוע חידד לי מה פשר ההבדל.

כדוגמה לעולם המעשה ניקח את האופן בו ילד מתפתח. בשלבים הראשונים ילד *קודם כל עושה ואחר כך מבין*. כשלמדנו את שפת האם שלנו, זה לא היה בכיתה והוראה פרונטלית. כשלמדנו ללכת לא למדנו קודם אנטומיה ופיזיקה. קודם כל עושים ואחר כך מבינים. אם ננסה לפעול בסדר הפוך, זה לא יעבוד.
זהו מבנה של מעשה. כך הוא פועל וזה היתרון שלו. המעשה הוא כל הצד באדם שהוא טבעי ופשוט, ויטאלי ורומנטי - אתם כבר מבינים את הנקודה.

אבל רובנו לא נשארים רק ילדים לנצח. אנחנו גם לומדים, גם משתמשים בשכל. ובמחשבה זה עובד הפוך: קודם מבינים ואחר כך עושים. במדרגה הראשונה פחות חשוב מי אתה ויותר מה המעשה שלך. במדרגה השניה, בלי תנאי סף, בלי שאתה תהיה משהו, זה פשוט לא יעבוד.

את ההבדל בין החרדיות לבין ההתנגדות להר וכן את חוסר המוכנות של תומכי העליה לקבל שיש הבדל כזה, אפשר להבין אם נאמר שישנם *שני סוגים של שכל*.

היהדות בגולה היתה ( - במובנים מסויימים בלבד, אוי למי שיעלוב בתורת חוץ לארץ- ) שכל מנותק מהחיים. ראש מרחף בלי גוף. במובנים מסויימים כל התפיסה המערבית היא כזו. כשהציונות התקוממה היא התקוממה, בין השאר כנגד המוות הזה, הקור של מגדל השן.
שימו לב שבקרב תומכי העליה להר ישנה הדגשה של הפער הזה, בין השכליות-איבון-חוסר רגש טבעי של המתנגדים לעליה, לרגש הפשוט של יהודי חילוני שעולה להר. לא בכדי בקרב התומכים בעליה ניתן למצוא את הנון-קונפורמיסטים, את בעלי הדעות העצמאיות ויותר מזה, את המתנגדים למסורת בכלל. ["הרבנים יקבלו אחרונים את הגאולה", הכליל @ארנון סגל בתגובה לפוסט של הרב @בני פרל, אף על פי שהוא (הרב בני) אינו בדיוק השדרה המרכזית של רבני הציבור (יסלח לי כבודו, כן?)]

אלא שזהו רק *סוג אחד של שכל*. השכל איננו חייב להיות מנותק מהחיים. הוא יכול להיות ראש שמחובר לגוף. אין זה אומר שהוא מציית לכל זרם שעובר בחיים הויטאליים. אבל זה לא הופך אותו למנותק.

ההתנגדות החרדית לעליה לארץ נבעה מסירוב לקבל שיש טבעיות שהיא לגיטימית. . תומכי העליה מציגים צד הפוך: הם מתנגדים למחשבה שיש שכל אחר מאשר השכל של הראש המרחף בגלות. מבחינתם כל השקטה או איפוק במקום בו הרגש הומה הם מוות, חוסר חיים. לכן הילד שלך הוא זה שמביט עליך מהעתיד ולא מבין למה לא עלית. לכן אם יש אילן גדול להיתלות להיתר ברור שההכרעה שלך תהיה לעלות. מי יכול - ומי רשאי - להשקיט את הלב?

אבל יש שכל אחר. שהוא חי אף על פי שהוא מאופק, כזה שיודע שבמקום המחשבה אתה צריך להיות גם בעל מדרגה. שלארץ נכנסים במגפיים מטונפים אבל מנקים אותם לפני שנכנסים לבית. שהילדות היתה ותהיה תמיד ערש החיים ומקור הלהט, אבל סוף המעשה, הדובדבן שבקצפת היא דווקא ההתבגרות, המחשבה.

שתי הערות לסיום:
א. אודה ואתוודה שדעתי בנושא איננה מוכרעת על ידי, ובכן, דעתי בנושא, זאת מפני שאין לי כזאת. אני עומד נבוך לפניו. אני מסתמך על רבותי בנושא ואותם אני מסביר.
ב. ייתכן שב90% מהפוסט יש להחליף את המונח "תומכי העליה" ב"אורי אוחיון"

־־־־־
קרדיט לתמונה: "דגם ירושלים בימי בית שני" מאת משתמש:כיכר השבת - משתמש:כיכר השבת. מתפרסם לפי רישיון ייחוס דרך ויקיפדיה - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:%D7%93%D7%92%D7%9D_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%A0%D7%99.jpg#/media/File:%D7%93%D7%92%D7%9D_%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%99_%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%A9%D7%A0%D7%99.jpg
Loading