הרמב"ם תלה את אמונת העם במשה במעמד הר סיני: העם האמינו שהוא שליח מאת הקב"ה ולא מכשף, רק בגלל מתן תורה.
לעומת זאת, לשיטת ריה"ל יציאת מצרים היא הוכחה טובה דיה שהקב"ה שלח את משה. מתן תורה בא להוכיח משהו אחר - שהקב"ה מדבר עם אדם. כלומר, גם אחרי שעם ישראל מאמין שהקב"ה עושה ניסים, הוא לא מאמין שאדם יכול לקבל ממנו ציווי.
מתן תורה, ואחר כך "המסורת שהיא כראיה" הם לא ראיה אליבא דריה"ל שיש אלוקים ואפילו לא שאלוקי ישראל הוא האמיתי - אלא שהתורה ניתנה מאת השם.
(ואם נחדד יותר, גם הראיה שיש בהם כבר איננה ראיה אמפירית כל כך, ואכמ"ל)
סתם, אם מדברים על ההוכחה מההתגלות, מן הראוי להיות מדוייקים.
לעומת זאת, לשיטת ריה"ל יציאת מצרים היא הוכחה טובה דיה שהקב"ה שלח את משה. מתן תורה בא להוכיח משהו אחר - שהקב"ה מדבר עם אדם. כלומר, גם אחרי שעם ישראל מאמין שהקב"ה עושה ניסים, הוא לא מאמין שאדם יכול לקבל ממנו ציווי.
מתן תורה, ואחר כך "המסורת שהיא כראיה" הם לא ראיה אליבא דריה"ל שיש אלוקים ואפילו לא שאלוקי ישראל הוא האמיתי - אלא שהתורה ניתנה מאת השם.
(ואם נחדד יותר, גם הראיה שיש בהם כבר איננה ראיה אמפירית כל כך, ואכמ"ל)
סתם, אם מדברים על ההוכחה מההתגלות, מן הראוי להיות מדוייקים.
