הפרויקט המדעי הוא פרויקט של שליטה
א. זו קביעה מרגיזה, אני מסכים. הפרויקט המדעי מונע גם מסקרנות ומרצון לטפס על ההרים כי הם שם. אבל ידע הוא כוח, והשגת כוח היתה תמיד אחד המניעים החזקים של המדע. הבנת הטבע וממילא השימוש בו יוצרים את "איש ההדר". השליטה על הטבע היא ההישג המרכזי והמובהק של המדע המודרני.
ב. אם מדעי הטבע הם השגת השליטה על הטבע, הרי שמדעי הרוח הם השגת שליטה על הרוח.
החוקר במדעי הרוח "חושף את האמת"¹ שמוחבאת מאחורי גלי השכחה, הבורות, הקונצנזוס השטחי: הוא מחלץ את התובנות האמיתית שהוסתרו על ידי שקרים קדושים. הוא מביא קולות שהושתקו, מנפה טעויות שהשתרשו.
כל הפעולות הללו הופכות אותו לשליט על הרוח. הוא לא לומד את המקורות מתוך ענווה והתבטלות אלא מתוך תחושת שליטה. הוא ומכשיריו (המתבוננים, תמיד, מבחוץ) הם השורה התחתונה, הקול המכריע.
ג. הפרויקט המדעי הוא (הרבה פעמים) פרויקט של פירור ופירוק לגורמים. את הכמות אפשר למדוד, לתת ציון, לחקור. את המכלול הכביכול אמורפי - הרבה פחות. התרכזות באלמנט הכמותי גוררת בעקבותיה זלזול באלמנטים אחרים, מדידים פחות: מכלול, קונצנזוס, הקשרים.
ד. כאשר מתרחש וויכוח אינטרנטי האם דעה X היא כפירה או לא, ובאים בעלי הידע ומכריזים ש"לא כולם מסכימים עם י"ג עיקרים" - הם לא באו ללמד אותנו "למה המונח 'עיקרים' היה חשוב לראשונים ומה ההבדל בינו לבין דברי כפירה". בואו לא ניתמם, זה איננו רק אקט של ידע. זה אקט פוליטי.
הקונצנזוס טוען ש"מי שלא מאמין במשיח כופר". הוא מביע, כמכלול, זעזוע והתנגדות. זוהי מערכת חיסונית של עולם הרוח, או כמו שהרמב"ם קורא לה, אומץ. נכון, כשיורדים לפרטים רואים שישנם גדולי ישראל שלא הסכימו עם הרמב"ם שאלו עיקרים. במעגל מרוחק יותר, כאלו שלא הסכימו שזו כפירה. ובשולים - כאלו שלא חשבו שזה שגוי.
הקונצנזוס איננו התעלמות מהמעגלים הרחוקים אלא סכימה שלהם (מודעת או לא מודעת).
ה. הצפת הפרטים היא אקט פוליטי שבא לא מתוך אהבת החכמה אלא מתוך רצון לשבור את הזעזוע². את כוח האומץ. נראה לך שמה שכתבת הוא לא מדוייק על הקשקש, כדי שתגיע למסקנה השגויה שאסור לך לסמוך על המערכת החיסונית שלך.
ו. אקדמאים אינם שדים סגולים עם קרניים. הם מאמינים באמת ובתמים שהתפיסה הכמותית היא האמת הבלעדית וכל השאר דמיונות שנדבקו בה. לדידם מושגים כמו קונצנזוס, מכלול וכדומה הם דברים שאי אפשר להגדיר ולהשתמש בהם היטב, וממילא הם ילידיו של השד המטעה. שוב, כי הפרויקט המדעי הוא פרויקט של שליטה ומה שאי אפשר לשלוט בו מוטב להכחיש את קיומו.
ז. החייאת העבר כדי להכביר קושיות על ההווה היא אי הבנה של הרוח החיה. האקדמאי בוחן את המקום והזמן מבין הקשרים היסטוריים ותרבותיים, ובדיוק לכן מפסיק להבין אותם. הוא דומה לארכיאולוג החושף שכבות קדומות מתחת לעיר מודרנית ומכריז כי הוא בעליו של רב קומות, שהעיר השוקקת היא רק הקומה העליונה שלה - בעוד הוא השליט של שאר הקומות.
אלא שהעיר שהוא חופר היא עיר מתה. גורד השחקים האמיתי שייך למסורת, שמאכלסת תמיד גם את קומות העבר באנשים חיים, כשהיא לומדת את העבר לא מתוך הרצון לשליטה אלא מתוך כבוד.
א. זו קביעה מרגיזה, אני מסכים. הפרויקט המדעי מונע גם מסקרנות ומרצון לטפס על ההרים כי הם שם. אבל ידע הוא כוח, והשגת כוח היתה תמיד אחד המניעים החזקים של המדע. הבנת הטבע וממילא השימוש בו יוצרים את "איש ההדר". השליטה על הטבע היא ההישג המרכזי והמובהק של המדע המודרני.
ב. אם מדעי הטבע הם השגת השליטה על הטבע, הרי שמדעי הרוח הם השגת שליטה על הרוח.
החוקר במדעי הרוח "חושף את האמת"¹ שמוחבאת מאחורי גלי השכחה, הבורות, הקונצנזוס השטחי: הוא מחלץ את התובנות האמיתית שהוסתרו על ידי שקרים קדושים. הוא מביא קולות שהושתקו, מנפה טעויות שהשתרשו.
כל הפעולות הללו הופכות אותו לשליט על הרוח. הוא לא לומד את המקורות מתוך ענווה והתבטלות אלא מתוך תחושת שליטה. הוא ומכשיריו (המתבוננים, תמיד, מבחוץ) הם השורה התחתונה, הקול המכריע.
ג. הפרויקט המדעי הוא (הרבה פעמים) פרויקט של פירור ופירוק לגורמים. את הכמות אפשר למדוד, לתת ציון, לחקור. את המכלול הכביכול אמורפי - הרבה פחות. התרכזות באלמנט הכמותי גוררת בעקבותיה זלזול באלמנטים אחרים, מדידים פחות: מכלול, קונצנזוס, הקשרים.
ד. כאשר מתרחש וויכוח אינטרנטי האם דעה X היא כפירה או לא, ובאים בעלי הידע ומכריזים ש"לא כולם מסכימים עם י"ג עיקרים" - הם לא באו ללמד אותנו "למה המונח 'עיקרים' היה חשוב לראשונים ומה ההבדל בינו לבין דברי כפירה". בואו לא ניתמם, זה איננו רק אקט של ידע. זה אקט פוליטי.
הקונצנזוס טוען ש"מי שלא מאמין במשיח כופר". הוא מביע, כמכלול, זעזוע והתנגדות. זוהי מערכת חיסונית של עולם הרוח, או כמו שהרמב"ם קורא לה, אומץ. נכון, כשיורדים לפרטים רואים שישנם גדולי ישראל שלא הסכימו עם הרמב"ם שאלו עיקרים. במעגל מרוחק יותר, כאלו שלא הסכימו שזו כפירה. ובשולים - כאלו שלא חשבו שזה שגוי.
הקונצנזוס איננו התעלמות מהמעגלים הרחוקים אלא סכימה שלהם (מודעת או לא מודעת).
ה. הצפת הפרטים היא אקט פוליטי שבא לא מתוך אהבת החכמה אלא מתוך רצון לשבור את הזעזוע². את כוח האומץ. נראה לך שמה שכתבת הוא לא מדוייק על הקשקש, כדי שתגיע למסקנה השגויה שאסור לך לסמוך על המערכת החיסונית שלך.
ו. אקדמאים אינם שדים סגולים עם קרניים. הם מאמינים באמת ובתמים שהתפיסה הכמותית היא האמת הבלעדית וכל השאר דמיונות שנדבקו בה. לדידם מושגים כמו קונצנזוס, מכלול וכדומה הם דברים שאי אפשר להגדיר ולהשתמש בהם היטב, וממילא הם ילידיו של השד המטעה. שוב, כי הפרויקט המדעי הוא פרויקט של שליטה ומה שאי אפשר לשלוט בו מוטב להכחיש את קיומו.
ז. החייאת העבר כדי להכביר קושיות על ההווה היא אי הבנה של הרוח החיה. האקדמאי בוחן את המקום והזמן מבין הקשרים היסטוריים ותרבותיים, ובדיוק לכן מפסיק להבין אותם. הוא דומה לארכיאולוג החושף שכבות קדומות מתחת לעיר מודרנית ומכריז כי הוא בעליו של רב קומות, שהעיר השוקקת היא רק הקומה העליונה שלה - בעוד הוא השליט של שאר הקומות.
אלא שהעיר שהוא חופר היא עיר מתה. גורד השחקים האמיתי שייך למסורת, שמאכלסת תמיד גם את קומות העבר באנשים חיים, כשהיא לומדת את העבר לא מתוך הרצון לשליטה אלא מתוך כבוד.
