הפיד ליברטריאני שלי געש עד לאתמול בעקבות פוסט של הלל גרשוני על למה הוא לא ליברטריאן. אמ;לק: הגישה הזו היא נגיטבית ולא פוזיטיבית ואין לה ערכים לומר על המציאות.
התגובות אמרו, פחות או יותר, אין הכי נמי. זו אידיאולוגיה פוליטית, לא רוחנית. אלו כללי משחק, לא גישה עקרונית. אתה יכול להיות ליברטריאן -ו. ודתי, ליברלי, חרדי - וואטאבר. זה כל היופי.
הכשל בגישה הזו הוא כפול: ראשית, אי אפשר להתעלם מההשלכות העקרוניות של גישה פוליטית. אם אני לא כופה על אחרים, אני בעצם אומר שאי כפיה חשובה לי יותר מאשר האידיאולוגיה שלי. חשוב לי שאנשים ישמרו שבת, אבל יותר חשוב לי לא לכפות על אנשים לשמור שבת (או כל דבר אחר). אפשר לומר דברים כמו "היהדות עצמה נגד כפיה" או "עשיה בכפיה היא חסרת משמעות", אבל גם זה הוא שינוי במישור האידיאולוגי.
שנית, גם אם נלך לכיוון מעשי - עקרונית נכון לכפות על שמירת שבת אבל מעשית הנזק של גישה זו יהיה גדול מהתועלת - עדיין יש השלכה עקרונית גם להתנהלות המעשית. אני לא מדבר רק על טיפוח דה פקטו של סלחנות (לא בטוח אם אפשר להמנע ממנה ושוב, התועלת עדיין עולה הנזק) - אלא גם על העולם התודעתי בו אדם חי. אם אני מתרכז הרבה בעיצוב מבנה פוליטי חופשי, אני גם שוקע בו והוא עלול להפוך לחזות הכל.
לקדם את כלכלת ישראל הוא אולי דבר נהדר, ועדיין איכשהו בחוויה שלי לעיסוק מרוכז בקפיטליזם (כדוגמה) יש גם השלכה על שאר העולמות הרוחניים של האדם. כשאתה מתעסק רק בצד הנגטיבי, זה מה שנטבע לך בתודעה. כפי שכלכלנים בסך הכל מתעסקים ב"איך להשיג מה שתרצה להשיג" נייטרלי, יהיו אלו הישגים כלכליים או רוחניים - ועדיין בסוף העולם שהם משרטטים ויוצרים רוצה להשיג בעיקר כסף, כך העיסוק הרב בעניין הטכני, הנגטיבי, של מקסימום בחירה, גורר פעמים רבות גם שכחה את העולמות בהם יש משהו חשוב יותר ממך ומהבחירה שלך.
התגובות אמרו, פחות או יותר, אין הכי נמי. זו אידיאולוגיה פוליטית, לא רוחנית. אלו כללי משחק, לא גישה עקרונית. אתה יכול להיות ליברטריאן -ו. ודתי, ליברלי, חרדי - וואטאבר. זה כל היופי.
הכשל בגישה הזו הוא כפול: ראשית, אי אפשר להתעלם מההשלכות העקרוניות של גישה פוליטית. אם אני לא כופה על אחרים, אני בעצם אומר שאי כפיה חשובה לי יותר מאשר האידיאולוגיה שלי. חשוב לי שאנשים ישמרו שבת, אבל יותר חשוב לי לא לכפות על אנשים לשמור שבת (או כל דבר אחר). אפשר לומר דברים כמו "היהדות עצמה נגד כפיה" או "עשיה בכפיה היא חסרת משמעות", אבל גם זה הוא שינוי במישור האידיאולוגי.
שנית, גם אם נלך לכיוון מעשי - עקרונית נכון לכפות על שמירת שבת אבל מעשית הנזק של גישה זו יהיה גדול מהתועלת - עדיין יש השלכה עקרונית גם להתנהלות המעשית. אני לא מדבר רק על טיפוח דה פקטו של סלחנות (לא בטוח אם אפשר להמנע ממנה ושוב, התועלת עדיין עולה הנזק) - אלא גם על העולם התודעתי בו אדם חי. אם אני מתרכז הרבה בעיצוב מבנה פוליטי חופשי, אני גם שוקע בו והוא עלול להפוך לחזות הכל.
לקדם את כלכלת ישראל הוא אולי דבר נהדר, ועדיין איכשהו בחוויה שלי לעיסוק מרוכז בקפיטליזם (כדוגמה) יש גם השלכה על שאר העולמות הרוחניים של האדם. כשאתה מתעסק רק בצד הנגטיבי, זה מה שנטבע לך בתודעה. כפי שכלכלנים בסך הכל מתעסקים ב"איך להשיג מה שתרצה להשיג" נייטרלי, יהיו אלו הישגים כלכליים או רוחניים - ועדיין בסוף העולם שהם משרטטים ויוצרים רוצה להשיג בעיקר כסף, כך העיסוק הרב בעניין הטכני, הנגטיבי, של מקסימום בחירה, גורר פעמים רבות גם שכחה את העולמות בהם יש משהו חשוב יותר ממך ומהבחירה שלך.
