מקורו של הרצון לשלוט
כשהקב"ה האינסופי ברא עולם סופי, נוצרה בעולם כפילות. מחד, עולם זה הוא מגוון ורב פנים כשיקוף של האינסופיות האלוקית. מנגד, גם ה"אחד"יות של הקב"ה מחפשת דרך להופיע בעולם.
באדם האחדות מתבטאת באופן הכי בולט, עובדה שיוצרת מתח: מחד, מהאחדות האדם שואב תחושה של צידוק אבסולוטי. מבחינתו, תפיסתו אמורה לשלוט בעולם כולו: שפה אחת ודברים אחדים. מנגד, בני האדם רבים ו"כשם שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות".
מתוך המתח הזה צומחות המלכויות שהן ניסיון אנושי להשליט אחדות בעולם. הרצון הגדול והאמיתי לבטא את אחדות השם נופל והופך לעריצות אנושית. כיוון שניסיון זה לבטא את האחדות הוא ניסיון מעוות, לא נוצרת מלכות אחת אלא ארבעה ארכיטיפים של שלטון. למה דווקא ארבע? כי הוא מספר זוגי ומפורד: ארבע רוחות השמים, בלי שום 'ראשית צירים' שתיתן להם הקשר אחד משותף.
בעצם, 'ארבע מלכויות' הוא סתירה פנימית: ארבע רצונות מנוגדים שכל אחד מתיימר להקיף את העולם כולו . ניגוד פנימי זה הוא שיקוף של הניגוד האנושי בו כל אדם חש עצמו יחידי, ומנגד הוא רק אחד מתוך אינספור ביטויים שונים של האינסוף.
החיות: ארבעת פניו של יצר השלטון
אף על פי שאת המספר ארבע מכתיב עקרון אחד, המלכויות אינן ארבע כפילים חסרי פנים. לכל מלכות אופי ייחודי מתוכו היא באה להשליט בעולם את אחדותה.
הראשונה היא אימפריה של כבוד שמדברת בשפת הנפש. היא תופסת כדבר מרכזי את מערכות היחסים בין בני אדם. ממילא שליטה באדם עוברת דרך רגש כבוד. מלכות זו מכירה בקיומם של בני אדם אחרים ורוצה להשליט את יחידותה בכך שתכפיף אליה את שאר הנפשות: הישארו שונים ממני, אך הודו בעליונותי.
יצר הכבוד הוא יצר מרכזי בפסיכולוגיה האנושית כפי שתיאר אותה אדלר: הרצון לשלוט באחר גורר בעקבותיו אלימות ורצח. עם כל השליליות שלו הוא מעניק לאדם כוח בלתי יתואר שמסייע לו להקים ממלכה.
בחלום דניאל מלכות זו היא אריה עם כנפיים של נשר: מלך החיות ומלך העופות. בחלום נבוכדנצר היא זהב: מתכת שעיקר ייחודה הוא בהדר שבה.
המלכות השניה היא אימפריה של בליעה. היא מדברת בשפת הגוף. כמו תינוק, היא לא מכירה בנפרדות של אחרים ממנה, ומונחים כמו 'כבוד' חסרי משמעות עבורה. ההישג היחיד שנחשב בעיניה הוא הפיזי, מה שנתפס ומוחש. היא מרחיבה את שלטונה על ידי בליעה של בני אדם, ממלכות ונכסים.
הכוח שמניע את המלכות הזו הוא תאוות הניכוס: יצר האכילה, המין, והממון. אין צורך להרחיב עד כמה יצרים אלו מרכזיים באדם ומניעים אותו ומעניקים לו עוצמה. בחלום דניאל מלכות זו היא דב גרגרן בעל שלוש לשונות. בחלום נבוכדנצר היא כסף: מתכת ששמה הוא שם נרדף לעושר בכלל.
המלכות השלישית היא אימפריה של שיטה. היא מדברת בשפת השכל. היא מכירה באחרים, אך אישיותם אינה חשובה עבורה. היחס של בני האדם או צבירת רכוש הם פרמטרים נחותים וילדותיים. היא מעוניינת להכתיב לכל העולם הנחות יסוד לחשוב על פיהן. אם הצלחתי להחיל עקרונות מחשבתיים אחידים על העולם כולו, הרי שאיחדתי אותו תחתי.
יצר החוכמה הוא אולי המוכר פחות מבין שלושת המלכויות, אבל אין זה אומר שהוא חלש. הדרך בה האנושות חושבת משפיעה עליה לא פחות מתאוות הגוף והנפש.
בחלום דניאל, מלכות זו היא נמר עם ארבע כנפיים המייצגות את ארבעת הרוחות. שכן בעוד תאוות הגוף והנפש מוגבלות למה שהן מכירות ויודעות, החכמה לא יודעת גבולות. כמה שלא תשיג ותכבוש, היא מודעת לכך שיש יותר ויותר.
המלכות הרביעית שונה מהאחרות בכך שאיננה משתמשת בשפה אחת. היא חיה את שלושת השפות: גופנית, נפשית ושכלית. דווקא בשל כך היא טוענת שכל שאר המלכויות כשלו בניסיונות האיחוד שלהן. הכלת כל העולם דרך נפש, גוף או שכל לא צלחה. עדיין נותרה נוכחות של השונות האנושית. מסקנתה היא שעצם הקיום מביא את הפירוד ולכן רק השמדת הכל תביא לאחדות. זהו התנטוס, יצר ההרס. לא לשם קבלת כבוד או לשם הרחבת הגוף אלא הרס לשם הרס, מתוך שנאת עצם הקיום. לכן בחלום דניאל אין למלכות הזו דמות של חיה מסוימת, רק תיאור שלה כמטילה פחד ואימה, רומסת וכותשת. לכן בחלום נבוכדנצר היא מלכות של ברזל: המתכת של המלחמה וההרס.
קרן השור
כתמונת נגד לארבעת המלכויות באה מלכות ישראל. היא לא רוצה להשליט כוח אנושי מסוים או רוח אחת משושנת הרוחות. היא לא רוצה להשמיד כל מה שאיננו היא. אחדותו של הקב"ה לא מופיעה כפרוייקט אימפראליסטי שמנסה להשליט צד אחד כאילו הוא כולל את הכל. היא מופיעה כנקודה אמצעית, כראשית הצירים שהיתה חסרה לארבעת המלכויות. מלכות זו מתוארת "כְבָר אֵנַש" - כבן אדם, ולא כחיה. ניתן לאחד את העולם בלי להפוך למפלצת בדרך.
המלכויות מזהות את היומרה הזו כאיום על שלטונן ומגיבות לישראל, כל אחת בדרכה. חנוכה הוא החג בו מתמודדת עם ישראל המלכות השלישית, מלכות יוון. ומה מתריסה יוון נגד ישראל? היא גוזרת על ישראל: "כתבו לכם על קרן השור - אין לנו חלק באלוקי ישראל".
השור הוא אותו עגל שכשלו בו ישראל במדבר, כישלון מיד אחרי מתן תורה. ברגע שעם ישראל נוצר. כמי ששומע את דברי השם, מגיע גם החטא.
"אתם רואים?" טוענת יוון, "היומרה שלכם לייצג את אחדותו של הקב"ה נכשלת מהרגע הראשון. אתם מתיימרים לבטא את הקשר לקב"ה במלואו, ובפועל אתם מיד עובדים עבודה זרה. יודעים למה? כי אי אפשר. כי הנתק בין הבורא לבין הבריאה הוא מוחלט. אפילו אם נאמר שאתם בניו של הקב"ה, הרי בין אב לבן תמיד יש פירוד, מתח ומאבק. נכון, יש גם קשר, אבל אפילו הבן לעולם לא יוכל לייצג את כל המכלול שברא האב. לכן, ברגע בו אתם מקבלים תורה, ובכך מלמדים שיש איזשהו קשר, אתם גם נכשלים בעגל ומלמדים שבמקום הכי יסודי, יש גם נתק"
"אתם מבינים?" - מנופף הנמר בארבע כנפיו - "נכון שאפשר להחכים וללמוד. הנה, אני מכיר את ארבעת רוחות העולם. ועדיין הם יישארו ארבע ולא חמש. נניח שהתורה היא אלוקית - אבל אתם אנושיים. החוזק של שרשרת נמדד בחוליה החלשה, האנושית. לעולם לא תופיע האלוקיות בעולם, לעולם לא יצליחו בני אדם לבטא את האחדות. אין לכם חלק באלוהי ישראל".
התשובה של ישראל לטיעון הזה הם דברי הנביא ישעיה: "התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה - ואנכי לא אשכחך". אפילו הקשר ההדוק ביותר בעולם - בין אשה לבנה - יכול להתבטל. בכל קשר ישנם גם זרות ופירוד. אבל "אנכי" - לא אשכחך.
"אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" הוא דיבר יחודי, שכן אין בו שום ציווי. הוא לא מנוסח "קבלו אותי כאלוקיכם כיון שהוצאתי אתכם ממצרים". הקב"ה לא מצווה אלא קובע עובדה.
הייחוד של עם ישראל איננו טמון במה שהם בחרו ועשו. אפילו לא במה שהם. הייחוד הוא שהקב"ה בחר להתגלות אליהם. שום יוזמה מצד הנבראים, שום ניסיון להבין - מרהיב כל שיהיה - לא יכול לבטא את אחדותו של הקב"ה בעולם. אבל התגלות האחדות אפשרית אם היא, כדברי ריה"ל בכוזרי, לא באה מאיתנו אלא מהקב"ה. מאותה סיבה - גם שום כשלון לא יחריב אותה. כשלון אולי יצליח לדחות את המועד, אך בסופו של דבר האחדות בוא תבוא.
השכל לא מוכן לקבל תשובה כזו: היא נשמעת לו כאבסורד. אבל זו התשובה היחידה שיכולה להביא אל העולם הרמוניה. מלכות שתאחד את כל העולם באה רק מתוך הקשבה מלאה של העולם אל מה שמעבר אליו. מתוך האזנה לקב"ה יכולה לקום מלכות אלהין קדישין.
