הויכוח על תואר מול לימודי רבנות מציף דיון סמוי יותר: היחס בין ערך

ו' אב התשע"ו

נושאים באתר

הויכוח על תואר מול לימודי רבנות מציף דיון סמוי יותר: היחס בין ערך למדידת הערך.

פעם, לא היו מבחני סמיכה. היתה סמיכה: רב הכיר אם תלמיד שלו מוכן להיות סמוך. איך אנחנו יודעים לסמוך על הרב? כי גם הוא סמוך.
הצורך במבחן התעורר מהרגע בו לא היה לנו יחס ישיר כזה בין הרב לתלמיד (סטודנט-מרצה לצורך העניין). או שאבדנו את האמון ברב. לכן אנחנו מחפשים מדד אובייקטיבי. מבחן, לצורך העניין.

אלא שלמבחן בעיות משלו. מהרגע שמשהו צריך להיות מדיד, יש פקטורים שנעלמים כיון שבהם לא מדידים. וברגע שהמבחן קיים נוצרת הטייה להתייחס ולהשקיע במדידים על פני אלו שאינם מדידים.

העיוות הראשון שיוצא הוא שככל שחברה פרגמטית יותר היא נוטה לזלזל בלא מדיד. כך שלדוגמה, האקדמיזציה של תחום הטיפול, מטה את הכף כלפי מטפלים עם יכולת אקדמית גבוהה. עכשיו, אין קורלציה חיובית בין יכולת כזו לבין יכולת טיפול. אולי אפילו קיימת קורלציה שלילית.

העיוות השני הוא שברגע משהו לא מדיד נפתח פתח לשרלטנות. המשטמה והזלזול כלפי מדעי החברה יושבים על הפער שבין הלא מדיד לשרלטנות.

___

בתחום שמעניין אותי ביותר, לימודי אמונה, אין באמת יכולת מדידה. אם יש, היא עוד יותר שולית מבהלכה.
אז זה מבאס לדעת שגם עוד עשרים שנה של לימוד לא יתנו לי מקבילה לתואר. (אם כי למקצוע שלי נכנסתי בלי תואר). אבל יש בזה פן מעודד: אני חופשי להתקדם וליצור בלי החובה להציג למישהו מיצג של הישגים אובייקטיביים אך כמעט חסרי משמעות
Loading