ההטפה הכי אפקטיבית באה מאדם שלא מבחין שהוא מטיף למשהו. או שהוא מבחין שהוא מטיף למענו, אבל מבחינתו זה לא ממש 'להטיף' כי אין באמת אופציה אחרת. אלו החיים עצמם. המובן מאליו.
כשאני אומר "זה המובן מאליו" אין הכוונה לפנאט ראש בקיר - אטימות פנאטית בדרך כלל באה מתוך הכרה (גם אם לא מודעת) שיש משהו אחר. לא, אני מדבר על מי שבאמת ובתמים לא מחשיב את האופציות האחרות כאופציות, באיזו אדישות ברוכה, מאחר והוא כבר ניצח.
אם אי הבחנה כזו מתיישבת בתוך חברה הפוכה ממנה זה יוצר אינספור התנגשויות מדממות (מטאפורית). כשהיא מתיישבת בחברה שבשלה לקראתו, היא נפלאה ולא מטיפנית בכלל. היא אותנטית ונינוחה. כמו ההבדל בין הטפה בעד אידיאלים לבין דוגמה אישית.
ורק מי שנמצא בעמדת האאוטסיידר, שנדחף - לעתים בעל כורחו - לתהות על המוסכמות הכי יסודיות של החברה, שם לב שהאישי הוא פוליטי. שהאותנטי הוא הכי מטיף בעולם. הוא הטפה כל כך אפקטיבית כי הוא כולל תכונות משכנעות ומוערכות, לפחות בזמננו: אותנטיות, טבעיות, שלווה ובטחון עצמי.
אבל אין לפקפקן הרבה מה לעשות חוץ מלהרגיש (ולא לראשונה) כמעט לחלוטין בודד.
כשאני אומר "זה המובן מאליו" אין הכוונה לפנאט ראש בקיר - אטימות פנאטית בדרך כלל באה מתוך הכרה (גם אם לא מודעת) שיש משהו אחר. לא, אני מדבר על מי שבאמת ובתמים לא מחשיב את האופציות האחרות כאופציות, באיזו אדישות ברוכה, מאחר והוא כבר ניצח.
אם אי הבחנה כזו מתיישבת בתוך חברה הפוכה ממנה זה יוצר אינספור התנגשויות מדממות (מטאפורית). כשהיא מתיישבת בחברה שבשלה לקראתו, היא נפלאה ולא מטיפנית בכלל. היא אותנטית ונינוחה. כמו ההבדל בין הטפה בעד אידיאלים לבין דוגמה אישית.
ורק מי שנמצא בעמדת האאוטסיידר, שנדחף - לעתים בעל כורחו - לתהות על המוסכמות הכי יסודיות של החברה, שם לב שהאישי הוא פוליטי. שהאותנטי הוא הכי מטיף בעולם. הוא הטפה כל כך אפקטיבית כי הוא כולל תכונות משכנעות ומוערכות, לפחות בזמננו: אותנטיות, טבעיות, שלווה ובטחון עצמי.
אבל אין לפקפקן הרבה מה לעשות חוץ מלהרגיש (ולא לראשונה) כמעט לחלוטין בודד.
