האם לכתוב סיפור על חרדי חמדן זו השמצה? הבעת עמדה לגטימית? בכלל לא עמדה

א' שבט התשע"ח

נושאים באתר

האם לכתוב סיפור על חרדי חמדן זו השמצה? הבעת עמדה לגטימית? בכלל לא עמדה או מסר אלא סיפור?

הובכן, זה תלוי.

אם יש לי סיפור עם גיבור משלנו (חילוני, "בסדר") ומולו איזה חרדי-גנרי מרושע שאפילו שם אין לו, זו די אנטי-חרדיות בוטה. העובדה שזו לא דמות ממשית אלא דמות גנרית מראה שאין מדובר ב"חרדי" אלא ב*החרדי* כאבטיפוס לכל החרדים כולם.

אבל מה אם קוראים לו יעקב ריזנשטיין, הוא גר באשדוד, ומאד אוהב לכרסם עוגיות עבאדי תוך כדי שהוא מפזר פירורים על המסמכים המפוקפקים שהוא דוחק בך לחתום עליהם?

במקרה כזה נתקשה לומר שמדובר ב*החרדי*, ייצוג כל החרדים כולם. יש בסיפור דמות שלילית, והיא במקרה דמות של חרדי. מישהו צריך להיות הרע, הרי. לא?

אבל כל זה נכון ברמת הסיפור הבודד. נעשה רגע זום אאוט. אם נכתבו בעשור האחרון מאות סיפורים, ובאופן עקבי החרדי בהם היא דמות מנוולת. לכל חרדי בכל סיפור יש שם ותפקיד ועבר. הוא לא דמות גנרית. אבל במסה המצטברת, מה שיוצא הוא שחרדי = מנוול.

ועכשיו שוב זום-אין. אם באמת המצב בספרות הוא שחרדי = מנוול, כשאתה כותב סיפור בו החרדי, באופן מפתיע, מנוול - לא תעמוד לך הגנת "גם חרדים יכולים להיות מנוולים". כי הסיפור שלך לא מנותק מהקשר. ובהקשר הכללי יש נורמה ואתה ניזון ממנה ומזין אותה.

ואם זה נורא קשה לכם לדון על חרדים, אפשר לעשות את אותו ניסוי עם אישה. אם ישנו סיפור אחד בו האישה ממלאת תפקיד של "פים פאטאל", אי אפשר להאשים אותו במיזוגניה. גם נשים יכולות להיות מנוולות. אבל אם יש עוד סיפור ועוד אחד ועוד אחד - מתישהו הגנת "יש גם נשים רעות" לא תשנה. הסיפור משתתף בבניית הנארטיב של אישה כיצור קטלני.

(בהמשך לפוסט של ידידיה)
Loading