האם המלחמה עם היוונים היתה מלחמה עם חכמת יוון או עם הנאות הגוף והפריצות היווניים?
(אמ;לק: לא ולא או גם וגם, החליטו אתם).
א. הרב חיים נבון אוהב לציין שכשחז"ל דיברו על היוונים הם הכירו את הסלווקים, שלטון יווני-סורי. הם הכירו את הקלגסים הפראיים שבקולוניות, לא את אריסטו ואפלטון. בדומה לו טורחים מדי פעם אנשים להעיר שכל עניין של "מלחמה עם חכמת יוון" הוא אנכרוניזם של מהר"ל או משהו.
אני מניח שאכן האריסטוטלים לא ממש הסתובבו בארץ ישראל. אני יכול גם לקבל שלחז"ל, אולי, היו כמה שיחות מעניינות עם אלו שכן הגיעו. אולי הם אפילו נהגו בהם כבוד. כל זה פחות משנה בעיני.
כי הנחת היסוד של החלוקה לעיל היא דיכוטומיה בין החכמה של תרבות לבין אנשי המעשה שלה. ואני תופס תרבות באופן אחר לגמרי.
ב. לכל תרבות יש "ראש". יש אופי משלה. האופי הזה חורז אותה מקודקוד ועד עקב. מהמתפלסף במרכז אתונה ועד החייל בפרובינקיה נידחת. העובדה שהאופי נמצא בכל מקום לא מחייבת להפוך אותו למשהו "רוחני" או מיסטי. ככה רעיונות והלכי רוח עובדים.
ג. תארו לעצמכם את יודה פוליקר קם בבוקר ומחליט לשיר "חופשי זה לגמרי לבד". האם לפני זה למד את כל הכתבים שמדברים בעד החשיבות של היחיד, ועל תהליך הפירוק לאינדבדואלים? האם, מנגד, הוא קרא את כל הדיבורים על הבדידות המוחלטת של אדם המוקף רק ב"אחר"? האם בכלל יש צורך שיקרא את כל זה כדי לשיר חופשי זה לגמרי לבד?
וגם אם נניח שפוליקר הוא איש משכיל וקרא הכל, המתבגרים שצורחים את המלים בהופעה - האם כן קראו? ואם לא קראו, האם בגלל זה הם לא מפנימים את הלך הרוח? וזה לא פזמון אחד או שניים - יש תימה חורזת את המיינסטרים. למעשה, גם הנונ-מיינסטרים הוא בעצם סוג של הפנמה של המיינסטרים. אם אני כל הזמן חש צורך לצעוק בעד הזוגיות, אני *גם* מהדהד את האווירה התרבותית לפיה מליוני אנשים לבד.
ד. עכשיו נחזור אל המושל היווני שגוזר על המילה, החייל שמצווה להקריב חזיר: האם הם למדו אריסטו? האם חכמת יוון היתה בפיהם?
אני מניח שלא מעט אנשים מבינים כך, ולכן מסיבים עיניהם בייאוש מהקריקטורה לפיה תרבות ממלאת כל אדם מתוכו כמו ענן סגול. הרי החייל הזה לא למד אף פעם כלום! הוא סתם בהמה.
אם נבין בגסות אכן זו קריקטורה. שהרי הם אינם פילוסופים ואין להם מניעים כאלו. המושל רוצה לשלוט. החייל - לשחרר את התנטוס שלו. אבל האופי התרבותי משפיע עליהם מתוכם. המושל בוחר לגזור על מה שנראה בעיניו הכי אבסורדי. החייל רומס את מה שהכי נראה לו זר. ההחלטות האלו נגזרו מתוך ה"ראש" התרבותי שלהם. הם לא צריכים להבין את מערך השיקולים הפילוסופי - הם חיים מתוכם את התרבות (שכוללת גם את הפילוסופיה), ממש כמו שהנער מבין באופן אינסטינקטיבי מה אומר חופשי זה לגמרי לבד. לא מבין לגמרי, אמנם, אבל מבין דיו.
אגב, זה לא הופך את החייל לבובה על חוטים. האדם החושב משפיע על האדם העושה -אבל גם להיפך. יש חכמה של יחידים ויש "חכמת המונים" לכל אחת יש אופי משלה. הן משפיעות אחת על השניה. לכן המושל היווני הוא לא מריוניטה וגם לא הפילוסוף שיושב בחצי האי האיברי. שניהם פעילים בעיצוב של המכלול הזה שנקרא תרבות.
(אגב: האיחוד האירופי? זה אותו סיפור. אין מועצה עם ברנשים עוטי ברדסים שמעבירה פקודות לדיפלומטים, שחליפות הגוצ'י שלהם הן בעצם תחפושת. הדיפלומט הוא חלק מתרבות ומזהה - באופן רק חצי מודע - מה נכון ומה לא נכון (גזענות, נניח). הוא מנסה לפעול למען מה שהוא תופס כטוב - הגברת רוח הדמוקרטיה והליברליות בישראל. ברגע שפסיקים לתפוס את זה בגסות מבינים שזו לא קונספירציה - כך תרבות עובדת)
ה. אז האם ישראל נאבקו עם החכמה היוונית או עם ההדוניזם? זה לא חייב להיות סותר. ההדוניזם (ובפרט ההדוניזם הזה) נבע מתוך תרבות יוונית שיש בה פילוסופיה כזו. מי שמבין נלחם במחשבה. מי שיודע לפעול, שולף חרב ומנהיג מרד. תרבות תמיד מלאת רבדים.
ו. המחשבה שכל הבעיה היא בהתנהגות והמחשבה היא בסדר, באה מזה ששכל הוא תמיד עדין. נשמע בעיני מזעזע לומר שקאנט הוא בעצם רוצח המונים.
וזה נכון - קאנט היה אדם מאד מוסרי, באופן פרטי. זה לא מחייב שתורת המחשבה שלו לא חוללה אחר כך דברים איומים ונוראים, דרך התרבות שהושפעה ממנו. לומר "הו, הפילסופיה היא עדינה, אל תטפול עליה את הקלגס מציפורי" - זה בעצם קצת לזלזל במחשבה, לומר שהיא לא משפיעה- או לחילופין לחשוב שכל מה שחכמה יכולה להשפיע הוא אך טוב וחסד.
(אמ;לק: לא ולא או גם וגם, החליטו אתם).
א. הרב חיים נבון אוהב לציין שכשחז"ל דיברו על היוונים הם הכירו את הסלווקים, שלטון יווני-סורי. הם הכירו את הקלגסים הפראיים שבקולוניות, לא את אריסטו ואפלטון. בדומה לו טורחים מדי פעם אנשים להעיר שכל עניין של "מלחמה עם חכמת יוון" הוא אנכרוניזם של מהר"ל או משהו.
אני מניח שאכן האריסטוטלים לא ממש הסתובבו בארץ ישראל. אני יכול גם לקבל שלחז"ל, אולי, היו כמה שיחות מעניינות עם אלו שכן הגיעו. אולי הם אפילו נהגו בהם כבוד. כל זה פחות משנה בעיני.
כי הנחת היסוד של החלוקה לעיל היא דיכוטומיה בין החכמה של תרבות לבין אנשי המעשה שלה. ואני תופס תרבות באופן אחר לגמרי.
ב. לכל תרבות יש "ראש". יש אופי משלה. האופי הזה חורז אותה מקודקוד ועד עקב. מהמתפלסף במרכז אתונה ועד החייל בפרובינקיה נידחת. העובדה שהאופי נמצא בכל מקום לא מחייבת להפוך אותו למשהו "רוחני" או מיסטי. ככה רעיונות והלכי רוח עובדים.
ג. תארו לעצמכם את יודה פוליקר קם בבוקר ומחליט לשיר "חופשי זה לגמרי לבד". האם לפני זה למד את כל הכתבים שמדברים בעד החשיבות של היחיד, ועל תהליך הפירוק לאינדבדואלים? האם, מנגד, הוא קרא את כל הדיבורים על הבדידות המוחלטת של אדם המוקף רק ב"אחר"? האם בכלל יש צורך שיקרא את כל זה כדי לשיר חופשי זה לגמרי לבד?
וגם אם נניח שפוליקר הוא איש משכיל וקרא הכל, המתבגרים שצורחים את המלים בהופעה - האם כן קראו? ואם לא קראו, האם בגלל זה הם לא מפנימים את הלך הרוח? וזה לא פזמון אחד או שניים - יש תימה חורזת את המיינסטרים. למעשה, גם הנונ-מיינסטרים הוא בעצם סוג של הפנמה של המיינסטרים. אם אני כל הזמן חש צורך לצעוק בעד הזוגיות, אני *גם* מהדהד את האווירה התרבותית לפיה מליוני אנשים לבד.
ד. עכשיו נחזור אל המושל היווני שגוזר על המילה, החייל שמצווה להקריב חזיר: האם הם למדו אריסטו? האם חכמת יוון היתה בפיהם?
אני מניח שלא מעט אנשים מבינים כך, ולכן מסיבים עיניהם בייאוש מהקריקטורה לפיה תרבות ממלאת כל אדם מתוכו כמו ענן סגול. הרי החייל הזה לא למד אף פעם כלום! הוא סתם בהמה.
אם נבין בגסות אכן זו קריקטורה. שהרי הם אינם פילוסופים ואין להם מניעים כאלו. המושל רוצה לשלוט. החייל - לשחרר את התנטוס שלו. אבל האופי התרבותי משפיע עליהם מתוכם. המושל בוחר לגזור על מה שנראה בעיניו הכי אבסורדי. החייל רומס את מה שהכי נראה לו זר. ההחלטות האלו נגזרו מתוך ה"ראש" התרבותי שלהם. הם לא צריכים להבין את מערך השיקולים הפילוסופי - הם חיים מתוכם את התרבות (שכוללת גם את הפילוסופיה), ממש כמו שהנער מבין באופן אינסטינקטיבי מה אומר חופשי זה לגמרי לבד. לא מבין לגמרי, אמנם, אבל מבין דיו.
אגב, זה לא הופך את החייל לבובה על חוטים. האדם החושב משפיע על האדם העושה -אבל גם להיפך. יש חכמה של יחידים ויש "חכמת המונים" לכל אחת יש אופי משלה. הן משפיעות אחת על השניה. לכן המושל היווני הוא לא מריוניטה וגם לא הפילוסוף שיושב בחצי האי האיברי. שניהם פעילים בעיצוב של המכלול הזה שנקרא תרבות.
(אגב: האיחוד האירופי? זה אותו סיפור. אין מועצה עם ברנשים עוטי ברדסים שמעבירה פקודות לדיפלומטים, שחליפות הגוצ'י שלהם הן בעצם תחפושת. הדיפלומט הוא חלק מתרבות ומזהה - באופן רק חצי מודע - מה נכון ומה לא נכון (גזענות, נניח). הוא מנסה לפעול למען מה שהוא תופס כטוב - הגברת רוח הדמוקרטיה והליברליות בישראל. ברגע שפסיקים לתפוס את זה בגסות מבינים שזו לא קונספירציה - כך תרבות עובדת)
ה. אז האם ישראל נאבקו עם החכמה היוונית או עם ההדוניזם? זה לא חייב להיות סותר. ההדוניזם (ובפרט ההדוניזם הזה) נבע מתוך תרבות יוונית שיש בה פילוסופיה כזו. מי שמבין נלחם במחשבה. מי שיודע לפעול, שולף חרב ומנהיג מרד. תרבות תמיד מלאת רבדים.
ו. המחשבה שכל הבעיה היא בהתנהגות והמחשבה היא בסדר, באה מזה ששכל הוא תמיד עדין. נשמע בעיני מזעזע לומר שקאנט הוא בעצם רוצח המונים.
וזה נכון - קאנט היה אדם מאד מוסרי, באופן פרטי. זה לא מחייב שתורת המחשבה שלו לא חוללה אחר כך דברים איומים ונוראים, דרך התרבות שהושפעה ממנו. לומר "הו, הפילסופיה היא עדינה, אל תטפול עליה את הקלגס מציפורי" - זה בעצם קצת לזלזל במחשבה, לומר שהיא לא משפיעה- או לחילופין לחשוב שכל מה שחכמה יכולה להשפיע הוא אך טוב וחסד.
