בשולי ג' באלול, לי אין מה לחדש על הרב, רק הרהור כפירה שחלף בי היום למראה הפיד שלי:
וודאי שהרב קוק הוא הרב שלי. אין תורה אחרת ששינתה והעמיקה אותי כל כך מאז שנגעתי בה.
אבל הרב הוא הרב שלי כיון שהוא הרב של הרב של הרב שלי. הוא הרב שלי כי תורתו הקימה את בית המדרש ממנו אני יונק.
הוא *לא* הרב שלי כיון שלמדתי את הספרים שלו.
ההתעקשות הזו חשובה, כי שוב נשמעת הרוטינה הקבועה מהצד הליברלי של הפיד שלי: הדורות שבאו אחרי הרב עיוותו את תורתו. חישבו על הפשר של האמירה: הדורות הקודמים פגשו את הרב, גדלו סביב דמותו, דיברו ישירות אתו או עם תלמידיו הקרובים. והם, כולם, טעו. אבל הטוען שסך הכל קרא את ספרי הרב ולא יותר, מבין יותר טוב מכולם מה הרב רצה. היומרה בטיעון כזה, בעיני, גדולה עד כדי גיחוך.
באופן כללי יותר - אנשים שמתיימרים לומר שכל שושלת בית מדרשית כלשהי טעתה בהבנה ורק הם באים להחזיר עטרה ליושנה הם בדיחה, לא יותר. ירצו אנשים אלו לחזור לתורה של הרב, של הראשונים, של התנאים או של התנ"ך - זו אשליה ואשליה מסוכנת.
כל הדיונים האלו, אם מתבצעים במנותק משלשלת הקבלה, הם לא תורה אלא ארכאולוגיה. כמו ההבדל בין אדם לבין פסל. כנגד זה אומר אני: אין תורה בלא בית אב, אין תורה בלי לשלשל שמועה דור מפי דור.
ספר, כל ספר, אפשר לקחת לאן שרוצים. ככל שהזמן עובר אפשר למתוח אותו יותר ויותר. על ספר קל לעשות מניפולציה: מה היה הרב חושב על הפמיניזם? ברור שהיה בעד שהרי הוא היה ___. ברור שהיה נגד שכן הוא כתב ____.
את כל זה קשה יותר לעשות לרב שבדוׁרְךַ. הוא מבהיר לך את כוונתו. אם אתה מעוות את דבריו הוא מוחה ומבהיר ומתקן. הוא משדר, ישירות או עקיפות, כמה השכלת לרדת לעומק כוונתו.
יותר מזה - רב חי מעביר לך אלף ואחד ניואנסים שאין דרך להעביר אותם בספר: מה עיקר ומה טפל; מה כעת ומה אחר כך; מה אקטואלי ומה הילכתא למשיחא.
הערה: אין צריך להבין את הטיעון הזה באופן קריקטורי.
א. גם בתוך שלשלת הקבלה ישנן מחלוקות ומחלוקות עזות. זה בסדר גמור. אבל את השמועה תשלשל חזרה איש מפי איש עד לגדול עליו אתה דן.
ב. גם בתוך שלשלת הקבלה אדם לומד את דברי הרב מתוך הספר. אפילו - הפתעה - לומד ספרים אחרים, של בתי מדרש אחרים. אבל כל זה קורה מתוך אזימוט של השלשלת עצמה, מתלמידי חכמים בשר ודם, שיכולים להבהיר מה הם אמרו ולתת משוב-תיקון אם וכאשר האדם טועה.
[ויש עוד סיבה, עמוקה יותר, למה תורה תמיד היא מה שעובר דרך אנשים ולא במחקר היסטורי. אבל - עוד חזון למועד.]
וודאי שהרב קוק הוא הרב שלי. אין תורה אחרת ששינתה והעמיקה אותי כל כך מאז שנגעתי בה.
אבל הרב הוא הרב שלי כיון שהוא הרב של הרב של הרב שלי. הוא הרב שלי כי תורתו הקימה את בית המדרש ממנו אני יונק.
הוא *לא* הרב שלי כיון שלמדתי את הספרים שלו.
ההתעקשות הזו חשובה, כי שוב נשמעת הרוטינה הקבועה מהצד הליברלי של הפיד שלי: הדורות שבאו אחרי הרב עיוותו את תורתו. חישבו על הפשר של האמירה: הדורות הקודמים פגשו את הרב, גדלו סביב דמותו, דיברו ישירות אתו או עם תלמידיו הקרובים. והם, כולם, טעו. אבל הטוען שסך הכל קרא את ספרי הרב ולא יותר, מבין יותר טוב מכולם מה הרב רצה. היומרה בטיעון כזה, בעיני, גדולה עד כדי גיחוך.
באופן כללי יותר - אנשים שמתיימרים לומר שכל שושלת בית מדרשית כלשהי טעתה בהבנה ורק הם באים להחזיר עטרה ליושנה הם בדיחה, לא יותר. ירצו אנשים אלו לחזור לתורה של הרב, של הראשונים, של התנאים או של התנ"ך - זו אשליה ואשליה מסוכנת.
כל הדיונים האלו, אם מתבצעים במנותק משלשלת הקבלה, הם לא תורה אלא ארכאולוגיה. כמו ההבדל בין אדם לבין פסל. כנגד זה אומר אני: אין תורה בלא בית אב, אין תורה בלי לשלשל שמועה דור מפי דור.
ספר, כל ספר, אפשר לקחת לאן שרוצים. ככל שהזמן עובר אפשר למתוח אותו יותר ויותר. על ספר קל לעשות מניפולציה: מה היה הרב חושב על הפמיניזם? ברור שהיה בעד שהרי הוא היה ___. ברור שהיה נגד שכן הוא כתב ____.
את כל זה קשה יותר לעשות לרב שבדוׁרְךַ. הוא מבהיר לך את כוונתו. אם אתה מעוות את דבריו הוא מוחה ומבהיר ומתקן. הוא משדר, ישירות או עקיפות, כמה השכלת לרדת לעומק כוונתו.
יותר מזה - רב חי מעביר לך אלף ואחד ניואנסים שאין דרך להעביר אותם בספר: מה עיקר ומה טפל; מה כעת ומה אחר כך; מה אקטואלי ומה הילכתא למשיחא.
הערה: אין צריך להבין את הטיעון הזה באופן קריקטורי.
א. גם בתוך שלשלת הקבלה ישנן מחלוקות ומחלוקות עזות. זה בסדר גמור. אבל את השמועה תשלשל חזרה איש מפי איש עד לגדול עליו אתה דן.
ב. גם בתוך שלשלת הקבלה אדם לומד את דברי הרב מתוך הספר. אפילו - הפתעה - לומד ספרים אחרים, של בתי מדרש אחרים. אבל כל זה קורה מתוך אזימוט של השלשלת עצמה, מתלמידי חכמים בשר ודם, שיכולים להבהיר מה הם אמרו ולתת משוב-תיקון אם וכאשר האדם טועה.
[ויש עוד סיבה, עמוקה יותר, למה תורה תמיד היא מה שעובר דרך אנשים ולא במחקר היסטורי. אבל - עוד חזון למועד.]
