בכתבה השלישית של וואי וואי וואי, מספר מישהו שהוא עבד בעבודה מאד מתגמלת, אבל הוא לא הרגיש בה מימוש עצמי. זה היה לו רע ברמה פסיכוסומטית - הוא אשכרה התחיל להיות חולה, פיזית, בגלל זה.
מה שהזכיר לי שיש שתי דרכים בהן חברה יכולה למשטר את הפרט. דרך ראשונה היא חיצונית - איסורים, טאבואים, נורמות חברתיות, מבטים זעופים וכו'. דרך שניה, אולי אפקטיבית ומדכאת יותר, היא מבפנים - שאתה תרגיש אשם, לא בסדר, שתהפוך להיות חולה וכדומה.
מה שיפה בדרך השניה הוא שהחברה עצמה מסירה מעליה את האשמה: אנחנו מאד פתוחים וליברליים ולא כופים אותך לכלום. יש לך חופש בחירה מוחלט לחיות איך שתרצה. זה שמתחיל לכאוב לך הגב מרוב לחץ - זו בעיה שלך. אנחנו נתנו לך חופש.
~~~~
עריכה כי אני רואה שלא הבהרתי את עצמי טוב:
המישטור כאן הוא שהאדם מוכרח לחפש "עבודה עם משמעות", ואם לא הוא נהיה חולה. אלו נורמות שהחברה הטביעה בו, הן לא הגיעו מהאוויר.
אדם שחונך על מימוש עצמי לא מסוגל להסתדר בעבודה מכניסה ומתגמלת - מה שפוגע בו במגוון דרכים.
Loading
