(ללא כותרת)

י"א אייר התשע"ט

נושאים באתר

א. תארו לעצמכם אדם שעמדתו היא שהתורה עומדת לשיפוט המוסרי שלו. דהיינו, שבמקום שהיא קנה המידה המוסרי למעשיו, הוא קנה המידה לשאלה האם התורה מוסרית.

אני לא רוצה להכנס כאן לדיון הזה. בוא נעשה סימולציה בה תניחו שאתם סבורים שהתורה היא קנה המידה לאדם, ולא להפך.

כאן יש מישהו שסבור שהוא קנה המידה למוסר. אבל - וזה הטוויסט - הוא סבור שהתורה עמדה במבחן והיא סופר מוסרית.
אז יש לו כאן שתי קומות. בקומה בסיסית יותר הוא אוחז בעמדה בעייתית, ובקומה גבוהה יותר, כלומר בפועל, העמדה שלו סבבה.

איך הייתם מתייחסים למקרה כזה? הייתם לומדים ממנו תורה? שולחים את הילד שלכם להתחנך אצלו?

ב כאן חוזר הוויכוח בין הגישה השנייה לשלישית. השנייה רואה בקומה הנמוכה יותר את העיקר. נכון, ביום יום רק המסקנה של אותו אדם באה לידי ביטוי: התורה הכי מוסרית בעולם. אבל ביסוד הדברים הגישה שלו היא מקור מים רעים והתלמידים ההולכים אחריו עלולים לשתות מהם.

הגישה השלישית לא מחפשת מה בליבו או בעמקי מחשבותיו של האדם. הוא ירא שמים, הוא משבח את התורה? מה אתה מתחיל לדקדק מה בדיוק היסוד המוסד של דבריו? אף אחד לא מושלם.

ג. שוב, לכל גישה חוזקות וחולשות משלה. הגישה השניה יודעת לזהות איומים שהשלישית לא. כי באמת הקומות הבסיסיות יותר יכולות לצפון איומים שלא מנוטרלים על ידי הקומות הגבוהות האלו. יותר מזה - הגישה השניה יודעת גם, כמו שאומר יאיר גולן, לזהות תהליכים. כלומר לראות מגמות עמוקות יותר מאשר פני השטח של המעשים. כי יש מעשים שמצד עצמם יכולים לקבל לגיטימציה בדיעבד, אבל כשמסתכלים על התמונה הכוללת ברור שהם מובילים למקום בעייתי. השיטה השלישית, שלא מתייחסת למישורים האלו, תפספס את המגמה. לדוגמה - היתרים הלכתיים שמצד עצמם ניתן לאומרם אבל הם חלק מגלישת היהדות למחוזות רפורמיים.
מנגד, השיטה השנייה גם עלולה להעצים את האיומים בעצם זה שהיא מודעת ומציפה אותם. האשמתם אותם בגלישה לרפורמה? ובכן, זה בדיוק מה שהם עשו. בגללכם.
Loading