א) מרגע שרצה הקב"ה לברוא את העולם, העולם קיים. כמו כל קיום זו איננה רק עובדה טכנית. זו אפילו איננה רק שאלה רוחנית, בה ניתן ואולי אפילו חייבים לדון בבית המדרש. הקיום של העולם הוא כוח מוצק.
ב) המשמעות היא שלא צריך לנסח לעצמך שאלות כמו "אם הקב"ה שלם, למה הוא ברא עולם" - ולהסיק ממנה מסקנות על עבודת השם שלך. הקיום נוכח בעוצמה רבה גם בלי ההבנה השכלית שלו.
ג) לכן, לדוגמה, האתאיזם יכול לתפוס את העולם כמסביר את עצמו. אין צורך באל להיפותיזה של מערכת הגלגלים, כי קיום החוקים מצדיק את עצמו¹. כי הוא קיים ולקיום שלו יש תוקף רב.
ד) מכאן הורתן של שיטות שמסוגלות להתעלם מהמטאפיזי והריליגיוזי, ולחפש מוסר ותיקון "כאן, על האדמה, לא בשחקים ממעל". ובשלב הבא גם סלידה מהמטאפיזי, כמי שמתחרה על משאבי המטרה המוסרית האמיתית, העולם הזה².
ה) וכאן טמונה הסכנה. התוקף הרב של קיום העולם עשוי להשכיח מאיתנו שהוא איננו הכל. שהוא אולי אפילו מטרת הבריאה, אבל לא הדבר החשוב ביותר בבריאה ובטח שלא הדבר היחיד. לחומר יש כוח מושך שגורם לשקוע בהדוניזם, או באופן מתוקן יותר, לשקוע באתיקה ללא עולם הבא.
ו) כנגד הכוח המושך של החומר אפשר להעמיד קונטרה חזקה: לקרוא לחיים כמה שיותר רוחניים. כאלו שגם אם לא מתעלמים לחלוטין מהחומר, מנסים לתת לו רק מקום אינסטרומנטלי. קונטרה כזו אולי מאזנת את משיכת החומר.
ז) מכוח השאלות שהעלינו בפוסט הקודם, ישנה גישה שמנסה לעשות מהקיום החומרי יותר ויותר לכתחילה כדי להצדיק את קיומו.
ככל שההצדקה חריפה יותר, עולה הסיכוי שהיא תלקח על ידי השומעים לכיוון של שכיחת הרוחניות.
ח) אני לא עומד להגן על שיטות פרגמטיות שמתעלמות ואף סולדות מהשחקים ממעל (גם אם יטענו שהשחקים ממעל הם בלבו של אדם). אבל לא בגללן אעזוב את החתירה למבט של לכתחילה על העולם החומרי.
ב) המשמעות היא שלא צריך לנסח לעצמך שאלות כמו "אם הקב"ה שלם, למה הוא ברא עולם" - ולהסיק ממנה מסקנות על עבודת השם שלך. הקיום נוכח בעוצמה רבה גם בלי ההבנה השכלית שלו.
ג) לכן, לדוגמה, האתאיזם יכול לתפוס את העולם כמסביר את עצמו. אין צורך באל להיפותיזה של מערכת הגלגלים, כי קיום החוקים מצדיק את עצמו¹. כי הוא קיים ולקיום שלו יש תוקף רב.
ד) מכאן הורתן של שיטות שמסוגלות להתעלם מהמטאפיזי והריליגיוזי, ולחפש מוסר ותיקון "כאן, על האדמה, לא בשחקים ממעל". ובשלב הבא גם סלידה מהמטאפיזי, כמי שמתחרה על משאבי המטרה המוסרית האמיתית, העולם הזה².
ה) וכאן טמונה הסכנה. התוקף הרב של קיום העולם עשוי להשכיח מאיתנו שהוא איננו הכל. שהוא אולי אפילו מטרת הבריאה, אבל לא הדבר החשוב ביותר בבריאה ובטח שלא הדבר היחיד. לחומר יש כוח מושך שגורם לשקוע בהדוניזם, או באופן מתוקן יותר, לשקוע באתיקה ללא עולם הבא.
ו) כנגד הכוח המושך של החומר אפשר להעמיד קונטרה חזקה: לקרוא לחיים כמה שיותר רוחניים. כאלו שגם אם לא מתעלמים לחלוטין מהחומר, מנסים לתת לו רק מקום אינסטרומנטלי. קונטרה כזו אולי מאזנת את משיכת החומר.
ז) מכוח השאלות שהעלינו בפוסט הקודם, ישנה גישה שמנסה לעשות מהקיום החומרי יותר ויותר לכתחילה כדי להצדיק את קיומו.
ככל שההצדקה חריפה יותר, עולה הסיכוי שהיא תלקח על ידי השומעים לכיוון של שכיחת הרוחניות.
ח) אני לא עומד להגן על שיטות פרגמטיות שמתעלמות ואף סולדות מהשחקים ממעל (גם אם יטענו שהשחקים ממעל הם בלבו של אדם). אבל לא בגללן אעזוב את החתירה למבט של לכתחילה על העולם החומרי.
