א. מכירים את הניסוי של ליבֶּט? הוא תכנן ניסוי שאמור היה להוכיח האם בחירה חופשית קיימת או שהיא אשליה. הניסוי (לכאורה) הוכיח שבחירה היא אשליה: נצפתה פעילות מוחית *לפני* הזמן שהאדם מבחינתו החליט.
כתגובה טענו מול ליבט שהניסוי מדד בחירה בפעולה חסרת משמעות (picking) כמו "האם להרים את היד" ולא בחירה בעלת מטען מוסרי (choosing), ולכן לא באמת היתה בחירה. נשמע קצת כמו אפולוגטיקה: אתם מתרצים כדי לשמור על איזו אמונה דתית שלכם, שיש בחירה חופשית.
אז לאחרונה נעשו ניסויים בchoosing ולא רק picking - ניתנה בפני אנשים הכרעה בעלת מטען ערכי. אכן הסתבר שאי אפשר לראות פעילות מוחית לפני ההחלטה. כלומר כשיש הכרעה מוסרית, אין ראיות שאין בחירה חופשית.
ב. הטענה שלי איננה "הנה, אפילו המדע אומר שאני צודק". ומה יקרה אם מחר יבואו עם ניסוי אחר?
יש כאן לקח מעשי: הניסויים של ליבט נערכו לפני עשרות שנים. מה הייתי אמור לעשות עד הניסויים החדשים? למוטט את כל עולמי האמוני והמוסרי כי כך "הוכיח המדע"? לחפש ולאמץ דעות קיצון קיימות ביהדות לפיהן אין בחירה חופשית? (אומרים שרבי חסדאי קרשקש ור' צדוק. לפחות את הראשון אני קורא אחרת). ואיך הייתי מרגיש אחר כך כשהיה מתברר שכל ההקרבה הזו היתה על פארש?
אז אולי לבוא ולומר: פסדר. אז הוא אמר. אז חשבתם שהוכחתם. אני לא חייב לעבור ישר לדום. יש לי אפולוגטיקה טובה דיה אני בינתיים נשאר איתה. לכו תדעו, אולי בסוף זו לא אפולוגטיקה בכלל. וגם אם אין, אני לא ממוטט הכל בין לילה כי כך נדמה לכם. שוב, כמו בסיפור של אוסקר ווילד - לא מומלץ להקריב את החיים שלך לשם איזו גחמה של מתבגר שמחר ישנה שוב את דעתו.
ג. טוב, אז אתה מפקפק בכל הממסד המדעי? אתה אומר שכל האקדמיה היא שטויות?
נא לנשום עמוק. אני מוכן לתת אמון באקדמיה, כל שכן במדע, אבל זה *תלוי מחיר*. לא אכפת לי לקבל את הפיזיקה וביולוגיה. למעט מקרי קיצון כמו שתוארו למעלה, אין להם שום אימפקט על הדברים היקרים לי מכל. אני נותן אמון במדע בדברים שהוא הוכיח את עצמו בהם, כמו העולמות המעשיים.
גם לא אכפת לי לתת אמון באקדמיה במקומות בהם היא השקיעה ולא תובעים ממני מחיר. נניח הרצאה על כלכלה בסין, או על תרבות הנמלים במאה הארבע עשרה.
ד. אבל ככל שהאקדמיה תובעת ממני מחיר יותר יקר: וותר או עשה שינוי רדיקלי באמונות שלך, במוסר שלך, בתפיסת העולם שלך - אני אדרוש רף הוכחה גבוה יותר. כל עוד המדע רק נותן, לא אכפת לי לתת בו אמון. הוא כבר הוכיח את עצמו מספיק בשביל זה. כשהוא דורש ממני לשלם - אני תובע וודאות גבוהה יותר. לדוגמה, הניסוי של ליבט תובע ממני להאמין שהתחושות שלי - שמשותפות לרוב האנושות - הן אשליה. זה מחיר גבוה שאני לא אשלם בקלות, אם בכלל.
(למעשה זה מחיר כל כך גבוה שאני לא חושב שיש רף אמינות שאפשר לעמוד בו. זו סתם אי הבנה של מדענים בפילוסופיה)
כתגובה טענו מול ליבט שהניסוי מדד בחירה בפעולה חסרת משמעות (picking) כמו "האם להרים את היד" ולא בחירה בעלת מטען מוסרי (choosing), ולכן לא באמת היתה בחירה. נשמע קצת כמו אפולוגטיקה: אתם מתרצים כדי לשמור על איזו אמונה דתית שלכם, שיש בחירה חופשית.
אז לאחרונה נעשו ניסויים בchoosing ולא רק picking - ניתנה בפני אנשים הכרעה בעלת מטען ערכי. אכן הסתבר שאי אפשר לראות פעילות מוחית לפני ההחלטה. כלומר כשיש הכרעה מוסרית, אין ראיות שאין בחירה חופשית.
ב. הטענה שלי איננה "הנה, אפילו המדע אומר שאני צודק". ומה יקרה אם מחר יבואו עם ניסוי אחר?
יש כאן לקח מעשי: הניסויים של ליבט נערכו לפני עשרות שנים. מה הייתי אמור לעשות עד הניסויים החדשים? למוטט את כל עולמי האמוני והמוסרי כי כך "הוכיח המדע"? לחפש ולאמץ דעות קיצון קיימות ביהדות לפיהן אין בחירה חופשית? (אומרים שרבי חסדאי קרשקש ור' צדוק. לפחות את הראשון אני קורא אחרת). ואיך הייתי מרגיש אחר כך כשהיה מתברר שכל ההקרבה הזו היתה על פארש?
אז אולי לבוא ולומר: פסדר. אז הוא אמר. אז חשבתם שהוכחתם. אני לא חייב לעבור ישר לדום. יש לי אפולוגטיקה טובה דיה אני בינתיים נשאר איתה. לכו תדעו, אולי בסוף זו לא אפולוגטיקה בכלל. וגם אם אין, אני לא ממוטט הכל בין לילה כי כך נדמה לכם. שוב, כמו בסיפור של אוסקר ווילד - לא מומלץ להקריב את החיים שלך לשם איזו גחמה של מתבגר שמחר ישנה שוב את דעתו.
ג. טוב, אז אתה מפקפק בכל הממסד המדעי? אתה אומר שכל האקדמיה היא שטויות?
נא לנשום עמוק. אני מוכן לתת אמון באקדמיה, כל שכן במדע, אבל זה *תלוי מחיר*. לא אכפת לי לקבל את הפיזיקה וביולוגיה. למעט מקרי קיצון כמו שתוארו למעלה, אין להם שום אימפקט על הדברים היקרים לי מכל. אני נותן אמון במדע בדברים שהוא הוכיח את עצמו בהם, כמו העולמות המעשיים.
גם לא אכפת לי לתת אמון באקדמיה במקומות בהם היא השקיעה ולא תובעים ממני מחיר. נניח הרצאה על כלכלה בסין, או על תרבות הנמלים במאה הארבע עשרה.
ד. אבל ככל שהאקדמיה תובעת ממני מחיר יותר יקר: וותר או עשה שינוי רדיקלי באמונות שלך, במוסר שלך, בתפיסת העולם שלך - אני אדרוש רף הוכחה גבוה יותר. כל עוד המדע רק נותן, לא אכפת לי לתת בו אמון. הוא כבר הוכיח את עצמו מספיק בשביל זה. כשהוא דורש ממני לשלם - אני תובע וודאות גבוהה יותר. לדוגמה, הניסוי של ליבט תובע ממני להאמין שהתחושות שלי - שמשותפות לרוב האנושות - הן אשליה. זה מחיר גבוה שאני לא אשלם בקלות, אם בכלל.
(למעשה זה מחיר כל כך גבוה שאני לא חושב שיש רף אמינות שאפשר לעמוד בו. זו סתם אי הבנה של מדענים בפילוסופיה)
