(ללא כותרת)

ל' שבט התש"פ

נושאים באתר

א. כשהתחלתי להיחשף לאומניות לחימה 'רכות', שמסתמכות על התנופה של היריב כדי לתקוף אותו, הן היו נשמעות לי בלתי מנוצחות. הרי אם אתה יודע להשתמש בכוח של היריב נגדו, לא משנה כמה הוא יהיה חזק - אתה תתחזק יותר. מה כבר יכול יריב מאומן בקארטה לעשות מולך? ככל שיתאמן יותר באגרסיביות היא תופנה נגדו.

היה לי ברור שאלו שטויות אבל לא הצלחתי להגדיר לעצמי איפה נקודת הכשל.

כשהתשובה הפשוטה היא שככל שההתקפה יותר מהירה ואגרסיבית, יותר קשה להתחמק ממנה ולהשתמש בה. אתה לא יכול לנצח טנק על ידי "שימוש בכוח שלו נגדו". אז גם נגד לוחם קארטה מיומן לא. גם כוח הרכות כפוף למגבלות הכוח.

ב. חובבי ה'שיח' אוהבים להראות איך הוא משתלט ומעצב לבני האדם את התודעה. הנה, אם ימין שמרני מדבר על מהפכה שמרנית, הוא חושב שהוא מנצח, כשהעצם השיח כבר חלחל כמו סוס טרויאני ומנצח אותו מבפנים.

אפשר לבטל בבוז כל טענה לפיה השיח משנה תודעות. אבל אפשר גם לקבל שלשיח יש כוח מסויים והוא יכול לשנות, ומצד שני לסבור שיש מגבלות על הכוח. אם מעצבי תודעה דרך השיח עובדים כמו אומנות לחימה רכה, שמשתלטת על היריב מבפנים - הרי שיש גם כוח נגדי: מעין פשטות קומונסנסית שלא אכפת לה איך הדברים מנוסחים, אולי אפילו גסות נמוכת מצח: אנשים שיכולים לומר 'מהפכה', 'אפרו-אמריקאים' או 'אוכלוסיות מוחלשות' - וזה לא ישנה להם את התפיסה. יש בהם מין כוח גולמי ואם הוא חזק מספיק, שינוי השיח לא ישנה את תפיסתם.

ג. כפי שאומר גנדלף לדנתור - יש עוד מעצמות מחוץ לגבולותיך, וצורת הכוח שלהן שונה משלך. "והרי גם אני עוצר אנוכי, כלום לא ידעת זאת?"
Loading