א. כזכור, אני דוקא מסכים עם הטענה שעצם מעשיו וקיומו של אדם לידי כופים

י"ח כסלו התשע"ח

נושאים באתר

א. כזכור, אני דוקא מסכים עם הטענה שעצם מעשיו וקיומו של אדם לידי כופים עלי משהו. שעצם ד' אמות של אדם אחר משפיעות עלי גם אם לא ארצה.

ב. ועדיין, אין כל הגיון לאסור על אותו אדם ללכת או לדבר או לנשום או לעשות מה שירצה, רק משום שזה משפיע עלי בדרך עקיפה. לא כי המעשה שלו לא משפיע, אלא כי לאסור עליו זו כפייה גדולה יותר מזו שהוא כופה עלי. הגישה הזו (safezone כדוגמה) מזכירה את הפתגם של הראשונים על מישהו שרוצה להתחבא מהגשם אז הוא הולך לעמוד מתחת למרזב.

ג. אז מה כן ההיגיון בגישה כזו? למה בכלל הגיוני לפגוע בזכויות ממשיות של אחד כדי להגן על זכויות מופשטות של אחר? במה גדול כוחו של הנפגע-באופן-מופשט יותר מכוחו של אדם שרוצה לחיות את חייו לפי אמונתו, גם אם מישהו מחליט שהוא נפגע מזה? הרי לא מדובר כאן בלהרשות לאדם להכות.

ד. את ההיגיון צריך לחפש במקום אחר מאשר בשאלת הזכות. מותר לי לאסור עליו לעשות משהו, *משום שרצונו לא לגיטימי*. אז נכון, זו עדיין זכותו - כל עוד הוא לא פוגע בי בשום רמה מטאפורית שבעולם. אם הוא מעליב אותי בעצם מעשיו - אסור לו, כי מראש מעשיו היו לא לגיטימיים. פגיעה קטנה שלי נחשבת יותר מפגיעה גדולה ברצונו, כיון שמה שהוא רוצה לעשות הוא דבר מטורלל.

ה. במלים אחרות, לאסור על אדם לעשות משהו כי זה פוגע בי רגשית או מטאפורית, היא בעצם דרך אחרת לומר: לא מוצא חן בעיני מה שהוא עושה.

ו. וכפי שכבר אמרנו, הנורמה ממה לגיטימי להפגע וממה לא, היא אחד מדרכי המישטור החזקות והמסוכנות שבשיח.
Loading