א. יותר אנשים הגיעו לירח מאשר לעומק הים. תנאי הסביבה בעומק של כמה קילומטרים מקשים מאד על השהות שם. אז המדע מכיר כמה בעלי חיים משם, אבל אין לו יומרה להכיר את הביוספרה של בקע מרינה. בטח ובטח בהתחשב בגודל השטח של אותם עומקים. מה שיש לאנושות הם קרעי מידע מתוך מכלול עצום.
ב. יודעים לאן הגיעו פחות אנשים מאשר לבקע מרינה? לעבר. אף מדען מודרני לא הגיע לתקופת רומי או בבל. נכון, יש לנו ממצאים ארכיאולוגיים וכתבים מאותה התקופה. יש אפילו הרבה. אבל ביחס להיסטוריה עצמה זה כמו כמה פרטים שניצודו בבקע מרינה: הם וודאי קיימים, אבל רחוקים מאד מלייצג את הביוספרה.
ג. כאן נכנסת הטיית הזמינות: הדברים שכן יש לנו הופכים להיות כל עולמנו. אם יבואו מומחים ויטיחו בי שיש לנו הרבה יותר ממצאים משאני משער - הריבוי הזה פועל דווקא לרעתם. אם מכניסים אדם לחדר ובו כל מה שגילו בבקע מרינה הוא יסתחרר מהשפע, וישכח שאולי במספרים מוחלטים יש הרבה ממצאים, אבל באופן יחסי יש כאן מדגם לא מייצג.
ד. לא באתי לזלזל בהיסטוריה או ארכיאולוגיה: כל ניסיון אנושי להבנת העולם מבורך בעיני. אבל עיסוק אינטנסיבי בהם עלול להשכיח את הבסיס הצר שלהם. אז נכון, יש לנו וודאות שיוליוס קיסר היה, שהיו מלחמות בין יוון לבין קרתגו. ככל שהקביעה ההיסטורית היא ברזולוציה גבוהה יותר, ככל שהיא מדברת על שנים מוקדמות יותר, רמת הספקולטיביות שלה עולה - ואין לנו שום דרך לוודא שאנחנו צודקים. אנחנו משלשלים חכות לבקע מרינה ודנים בממצאים.
(בתמונה: המובאה הראשונה ממאמר מ82, השניה מ2017, תחליטו לבד מה ללמוד מזה.
תודה ל @בצלאל גוגנהיים)
Loading
