א. הפורים שחווית בשיעור ג', הפורים שקרה לך כשהיית בשנה ראשונה של המדרשה - הם פנטזיה. גן עדן אבוד ולא ממומש. הוא לעולם לא ימומש כי מראש לא היתה בו היתכנות. כי להיות בן נוער, כל בן נוער, היא חוויה מפוצצת ומעיפה שיש בה אמת אבל גם אי הלימה ואי הכרה את המציאות. כשאתה בן נוער פורים הוא המחשבה שאפשר לצאת מעצמך, לעוף רחוק, להשתנות בין לילה אחד אפוף אלכוהול.
ב. וכשניגשים ככה לפורים תמיד מה שנשאר אחר כך הוא רק ההאנג-אובר.
מסגור הישיבה כחוויית נעורים הוא בעצם למסגר את הקשר לתורה כפנטזיה לא ממומשת. הגעגועים למסיבת פורים הישיבתית הם מתוקים אבל גם קצת נוחים באופן מייבש וחוסם. כי זו פנטזיה בלתי ניתנת למימוש וממילא כבר לא מחייבת. אינני אותו האיש שהייתי.
וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה
קוֹרֵעַ אֶת לִבּוֹ בִּתְפִלָּה,
עוֹשֶׂה עַצְמוֹ נִיקוּדִים-נִיקוּדִים
שֶׁל אוֹר עַל רִצְפַּת בֵּית הַמִּדְרָשׁ
(איני אותו האיש/נחום אבניאל)
ג. יש ניסיונות למענה אחר לפורים: קהילתי ובעל'בתי. אני לא מזלזל בו אבל גם לא מסתדר/מתחבר לכיוון הזה. הרשו לי לתאר חוויה שלישית.
פורים שלי ממשיך להיות קשור בטבורו לבית המדרש. מסיבה בערב, סעודה בצהריים, ביני"שים שתויים וכל הטררם. הפורים הזה, שאתם כבר מכירים, משולב בפורים בוגר יותר. סעודה משפחתית עם הילדים, לימוד משותף ומתוכה גלישה אל סעודה קהילתית.
העוצמות, נדמה, הן עוצמות דומות. הווליום הוא שונה והמבוקש אחר.
אפשר להיות באותה המסיבה, אבל לא לתלות בה את כל השנה. אפשר לרקוד במסיבה עם ילדיך, ולא לבד. לחוש רוממות בלי ליחל לשווא שהיא תגאל את ההווה ותשנה אותו מקצה אל קצה. לגעת בשמים בלי לחכות שהארץ תיעלם. להיות נוכח מאד בכל שיח השיכורים המתוק, אבל להיות מפוקס וצלול, ולשבץ את התום הזה בתוך מארג גדול בהרבה של עמל השנה כולה.
ד. אפשר, בקצרה, לשאוף לגדולות גם אחרי גיל עשרים וחמש. אפשר להמשיך (לנסות) להתרחב ולגדול בתורה, גם אחרי שעברה תחושת הכל יכולות של גיל עשרים. אפשר להיות נשוי ומהפכן. לא חייבים לכלוא את הרוח הגדולה של פורים בתוך געגועים שלעולם לא יממושו. את הפנטזיות הגדולות אפשר לפרוט לתוך חיים פוריים ובשלים שנאחזים בעולם.
ה. לחיים לחיים.
____
[נ. ב. כדי לחדד ולעצבן קצת אומר שבורגנות שבעה ורוחניות בלתי מושגת הן בנות ברית. לכל אחת מקום משלה, ואף אחת לא פולשת לשניה. הבורגנות לא מרגישה מאוימת מרוחניות כזו כי כולם יודעים שהיא בלתי אפשרית.
הרצון שלי הוא לשבור את הדיכוטומיה ולטעון שאפשר לחיות במתח רוחני ומהפכנות בתוך מסגרות של קהילה ומשפחה]
ב. וכשניגשים ככה לפורים תמיד מה שנשאר אחר כך הוא רק ההאנג-אובר.
מסגור הישיבה כחוויית נעורים הוא בעצם למסגר את הקשר לתורה כפנטזיה לא ממומשת. הגעגועים למסיבת פורים הישיבתית הם מתוקים אבל גם קצת נוחים באופן מייבש וחוסם. כי זו פנטזיה בלתי ניתנת למימוש וממילא כבר לא מחייבת. אינני אותו האיש שהייתי.
וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהָיָה
קוֹרֵעַ אֶת לִבּוֹ בִּתְפִלָּה,
עוֹשֶׂה עַצְמוֹ נִיקוּדִים-נִיקוּדִים
שֶׁל אוֹר עַל רִצְפַּת בֵּית הַמִּדְרָשׁ
(איני אותו האיש/נחום אבניאל)
ג. יש ניסיונות למענה אחר לפורים: קהילתי ובעל'בתי. אני לא מזלזל בו אבל גם לא מסתדר/מתחבר לכיוון הזה. הרשו לי לתאר חוויה שלישית.
פורים שלי ממשיך להיות קשור בטבורו לבית המדרש. מסיבה בערב, סעודה בצהריים, ביני"שים שתויים וכל הטררם. הפורים הזה, שאתם כבר מכירים, משולב בפורים בוגר יותר. סעודה משפחתית עם הילדים, לימוד משותף ומתוכה גלישה אל סעודה קהילתית.
העוצמות, נדמה, הן עוצמות דומות. הווליום הוא שונה והמבוקש אחר.
אפשר להיות באותה המסיבה, אבל לא לתלות בה את כל השנה. אפשר לרקוד במסיבה עם ילדיך, ולא לבד. לחוש רוממות בלי ליחל לשווא שהיא תגאל את ההווה ותשנה אותו מקצה אל קצה. לגעת בשמים בלי לחכות שהארץ תיעלם. להיות נוכח מאד בכל שיח השיכורים המתוק, אבל להיות מפוקס וצלול, ולשבץ את התום הזה בתוך מארג גדול בהרבה של עמל השנה כולה.
ד. אפשר, בקצרה, לשאוף לגדולות גם אחרי גיל עשרים וחמש. אפשר להמשיך (לנסות) להתרחב ולגדול בתורה, גם אחרי שעברה תחושת הכל יכולות של גיל עשרים. אפשר להיות נשוי ומהפכן. לא חייבים לכלוא את הרוח הגדולה של פורים בתוך געגועים שלעולם לא יממושו. את הפנטזיות הגדולות אפשר לפרוט לתוך חיים פוריים ובשלים שנאחזים בעולם.
ה. לחיים לחיים.
____
[נ. ב. כדי לחדד ולעצבן קצת אומר שבורגנות שבעה ורוחניות בלתי מושגת הן בנות ברית. לכל אחת מקום משלה, ואף אחת לא פולשת לשניה. הבורגנות לא מרגישה מאוימת מרוחניות כזו כי כולם יודעים שהיא בלתי אפשרית.
הרצון שלי הוא לשבור את הדיכוטומיה ולטעון שאפשר לחיות במתח רוחני ומהפכנות בתוך מסגרות של קהילה ומשפחה]
