א. דיפ סטייט איננו קונספירציה רחבת היקף שמערבת חובשי ברדסים. זו ההבנה שקליקות סגורות נוטות לשכפל את עצמן - הן בגיוס הדומים והן בסחיפת בעלי דעות אחרות לכיוון הנכון.
וכאשר יש דעה כללית שמישהו הוא רע - דעה שמחוזקת על ידי אקו צ'יימבר של בעלי הקליקה, עם היזון חוזר מקליקות אחרות - נוצרת תחושה שצריך להציל את המדינה ממנו.
לשם כך לא צריך לשקר ולרמות, בטח לא במודע. זה לא "הוא לא עבר על החוק אבל נשקר כדי להציל את המדינה". מה שקורה הוא שאנשים מוצלחים בלשכנע את עצמם שהמעשים האפורים של האיש הרע הם בעצם שחורים.
עד כאן זה תהליך די מחייב מעצם קיומה של מערכת משפטית. אפשר קצת לרכך אותו על ידי גיוון האנשים במערכת, אבל בהצלחה חלקית.
המקום בו ההטיה הזו הופכת להרסנית הוא כאשר החוק, בהגדרה, הופך חומר ביד היוצר. מושגים כמו סבירות ומידתיות עוקרים את ההכרעה מלשון החוק ומעבירים אותה אל המשפטן. כאן ההטיה של הערכת הופכת לקריטית.
ושוב, כל זה קורה בלי מזימה מודעת לשקר ולרמות. אנשים פועלים מתוך כנות. לכן גם המונח דיפ סטייט פשוט מלודרמטי מדי.
ב. נוהגים כיום לחלק בין ימין ביביסטי לימין לא ביביסטי, אבל אפשר לחלק גם בין ימין פופוליסטי לימין אליטיסטי, מה שמוביל לאבחנות יותר מעניינות מאשר המצב הפוליטי הנוכחי, כמו חוק הברזל של האוליגרכיה, תפקידן של אליטות, אנטי אינטלקטואל מול קאונטר אינטלקטואל.
אם יהיה ביקוש ויהיה לי זמן אוכל אי"ה להרחיב על זה שבוע הבא. השאלה היא אם יש ביקוש
Loading
