א. בילדותי קראתי קומיקס חרדי בו הוצגה אוטופיה עתידנית: מדינת ישראל הפכה כולה חרדית, ומתנהלת לפי כללי ההלכה. יהודים חילוניים הם מיעוט שבמיעוט. מה לא היה שם בכלל? כפיה. מחבר הקומיקס (החרדי, כזכור) לא העלה על דעתו שהמדינה הזו, 97% אחוז חרדים, תעשה משהו ל3% החילוניים, לבד מהעובדה האולי מצערת שהם מיעוט.
ב. אני לא עומד לדון עם חילוניים שבטוחים שמדינת הלכה היא דמון חשוך בה מוציאים להורג פעמיים בשבוע. Haters would hate ובורים או יריבים אידאולוגיים תמיד יציירו את הצד השני כמפלצת. אני מדבר על החרדה של *דתיים* מכל אלמנט הלכתי.
ג. כאדם דתי, הדבר הכי קרוב וחשוב במדינה יהודית, הוא דווקא דיני ממונות. כיום במדינת ישראל בית דין רבני לא יכול להיות אפילו בורר (~עריכה: טוענים בתגובות שזה לא נכון, לא יודע מה הפרטים המדוייקים~) , כשמנגד מבחינה הלכתית יש איסור לדון בערכאות.
הנושא הזה, שמאד חשוב לי כדתי, לא באמת משנה את ציביון המדינה. חושבים שלמישהו באמת אכפת אם דיני הממונות כאן מבוססים על החוק העותומני או היהודי?
ד. ההשלכה השנייה, גם היא חשובה, היא הציבוריות. במדינה יהודית אין דבר כזה שהמדינה תכפה על העובדים שלה לחלל שבת. במדינה יהודית אירוזיון בכלל, וכזה שנעשה תוך כדי חילול שבת המוני בפרט, יהיה אירוע פרטי, לא ציבורי. לא אוהבים את זה? סבבה, גם אני לא אוהב את האופציה ההפוכה, ולא יצאתי על זה למלחמת אזרחים. למה? כי זה כבר בתחום העקרונות, לא לגבי חיי היום יום.
ה. הדבר שהכי מלחיץ חילוניים, הדבר עליו עלולה לפרוץ מלחמת אחים, או מרי אזרחי או פשוט נטישה המונית - הוא כפייה על החיים האישיים. אבל זה לא עומד לקרות. גם סמוטריץ' לא שואף לשם. כמו שיכולה להיות פה דמוקרטיה ליברלית עם בלמים ואיזונים, יכולה להיות דמוקרטיה דתית עם בלמים ואיזונים.
כבר התייאשתי מחילוניים שבטוחים שמה שיהיה כאן הוא איראן, אבל יהודים דתיים יראי שמיים?
ו. איך אתה בטוח שזה לא יקרה? אולי אתה ושכמותך לא רוצים כפייה על היחיד, אבל ברגע שתהיה פה מדינה דתית, הזרם (הכנס כאן זרם דתי שאתה לא אוהב) ישתלט ואז תהיה קטסטרופה!
שזה סבבה והכל, אבל לא מונע מכם להיות בעד מדינה חילונית בלי לחשוש שמא ישתלט הזרם הדינה זילברי ויתחיל לכפות עליכם את דעתו, נכון? (ע"ע צרפת).
.
ז. ביסודו של דבר עומדות ביסוד התפישה הדתית הזו שתי הנחות:
1.החילונים עיקר ואנחנו אורחים. הערכים שלהם הם האוביוס, פרהסיא חילונית היא אוביוס, אם הם כופים פרהסיא חילונית זה סבבה, אבל פרהסיא דתית תגרום למלחמת אזרחים או ירידה מהארץ. וזה יישאר נכון גם אם נהיה רוב, כי חילוניות היא המובן מאליו וכולנו חילונים עם כיפה.
2. מיוחדופוביה: כל אנפין שווים היהדות היא דת ככל הדתות ממילא - אם המסקנה ממאות שנים של מלחמות דת פנימיות בנצרות היא שחייבים חופש מדת - אז זה נכון גם כלפי היהדות.
ח. אני מאמין שעם ישראל יחזור בסופו של דבר בתשובה. כזה אני, מאמין בנבואות התורה שמספרות שאחרי השיבה לארץ נחזור גם לקב"ה. גם מי שלא מאמין, לא יכול להיות בטוח שזה לא יקרה.
אני לא יודע מתי ואיך. התהליכים המעורבים של התחזקות החילון מצד אחד והמסורתיות מצד שני לא נותנים אינדיקציה ברורה. אבל *אם* יהיה פה רוב דתי - עוד חמישים שנה או עוד מאה שנה - לא תוכלו להמשיך לקבור את הסוגיות הללו. כוחות מודחקים נוטים להתפרץ. עדיף כבר מעכשיו לדבר ולחשוב איך לבנות מדינה יהודית שתהיה אור לגויים.
דווקא הדיון כבר מעכשיו יכול לרכך את המעבר, והפוביה מפני האמונה וההלכה - פוביה של הדתיים עצמם - עלולה לגרום בעתיד להרבה יותר נזק.
ב. אני לא עומד לדון עם חילוניים שבטוחים שמדינת הלכה היא דמון חשוך בה מוציאים להורג פעמיים בשבוע. Haters would hate ובורים או יריבים אידאולוגיים תמיד יציירו את הצד השני כמפלצת. אני מדבר על החרדה של *דתיים* מכל אלמנט הלכתי.
ג. כאדם דתי, הדבר הכי קרוב וחשוב במדינה יהודית, הוא דווקא דיני ממונות. כיום במדינת ישראל בית דין רבני לא יכול להיות אפילו בורר (~עריכה: טוענים בתגובות שזה לא נכון, לא יודע מה הפרטים המדוייקים~) , כשמנגד מבחינה הלכתית יש איסור לדון בערכאות.
הנושא הזה, שמאד חשוב לי כדתי, לא באמת משנה את ציביון המדינה. חושבים שלמישהו באמת אכפת אם דיני הממונות כאן מבוססים על החוק העותומני או היהודי?
ד. ההשלכה השנייה, גם היא חשובה, היא הציבוריות. במדינה יהודית אין דבר כזה שהמדינה תכפה על העובדים שלה לחלל שבת. במדינה יהודית אירוזיון בכלל, וכזה שנעשה תוך כדי חילול שבת המוני בפרט, יהיה אירוע פרטי, לא ציבורי. לא אוהבים את זה? סבבה, גם אני לא אוהב את האופציה ההפוכה, ולא יצאתי על זה למלחמת אזרחים. למה? כי זה כבר בתחום העקרונות, לא לגבי חיי היום יום.
ה. הדבר שהכי מלחיץ חילוניים, הדבר עליו עלולה לפרוץ מלחמת אחים, או מרי אזרחי או פשוט נטישה המונית - הוא כפייה על החיים האישיים. אבל זה לא עומד לקרות. גם סמוטריץ' לא שואף לשם. כמו שיכולה להיות פה דמוקרטיה ליברלית עם בלמים ואיזונים, יכולה להיות דמוקרטיה דתית עם בלמים ואיזונים.
כבר התייאשתי מחילוניים שבטוחים שמה שיהיה כאן הוא איראן, אבל יהודים דתיים יראי שמיים?
ו. איך אתה בטוח שזה לא יקרה? אולי אתה ושכמותך לא רוצים כפייה על היחיד, אבל ברגע שתהיה פה מדינה דתית, הזרם (הכנס כאן זרם דתי שאתה לא אוהב) ישתלט ואז תהיה קטסטרופה!
שזה סבבה והכל, אבל לא מונע מכם להיות בעד מדינה חילונית בלי לחשוש שמא ישתלט הזרם הדינה זילברי ויתחיל לכפות עליכם את דעתו, נכון? (ע"ע צרפת).
.
ז. ביסודו של דבר עומדות ביסוד התפישה הדתית הזו שתי הנחות:
1.החילונים עיקר ואנחנו אורחים. הערכים שלהם הם האוביוס, פרהסיא חילונית היא אוביוס, אם הם כופים פרהסיא חילונית זה סבבה, אבל פרהסיא דתית תגרום למלחמת אזרחים או ירידה מהארץ. וזה יישאר נכון גם אם נהיה רוב, כי חילוניות היא המובן מאליו וכולנו חילונים עם כיפה.
2. מיוחדופוביה: כל אנפין שווים היהדות היא דת ככל הדתות ממילא - אם המסקנה ממאות שנים של מלחמות דת פנימיות בנצרות היא שחייבים חופש מדת - אז זה נכון גם כלפי היהדות.
ח. אני מאמין שעם ישראל יחזור בסופו של דבר בתשובה. כזה אני, מאמין בנבואות התורה שמספרות שאחרי השיבה לארץ נחזור גם לקב"ה. גם מי שלא מאמין, לא יכול להיות בטוח שזה לא יקרה.
אני לא יודע מתי ואיך. התהליכים המעורבים של התחזקות החילון מצד אחד והמסורתיות מצד שני לא נותנים אינדיקציה ברורה. אבל *אם* יהיה פה רוב דתי - עוד חמישים שנה או עוד מאה שנה - לא תוכלו להמשיך לקבור את הסוגיות הללו. כוחות מודחקים נוטים להתפרץ. עדיף כבר מעכשיו לדבר ולחשוב איך לבנות מדינה יהודית שתהיה אור לגויים.
דווקא הדיון כבר מעכשיו יכול לרכך את המעבר, והפוביה מפני האמונה וההלכה - פוביה של הדתיים עצמם - עלולה לגרום בעתיד להרבה יותר נזק.
