(ללא כותרת)

א. אזהרה: זה פוסט מבאס.

ב. לפני כמה שנים התדרדרה משפחה שלמה לתהום ונהרגה כמעט כולה. בשיח החברתי שלאחר מכן הועלו טענות שהם לא בדקו ברקסים ואם רק היו בודקים היו ניצלים כולם. (אגב, בכלל לא ברור שזה מה שקרה שם, אבל רצתי למוסך לבדוק ברקסים).
מישהו העיר על השיח הזה משהו חכם: הטענה הזו עולה לא כניסיון להאשים את אותם הרוגים, אלא בשל הרצון של הטוען לבדל את עצמו: זה קרה להם כי הם היו (סוג של) לא בסדר. אם רק אהיה בסדר - בטוח זה לא יקרה לי.

ג. מדי פעם צצה פרשיה חמורה של רב/איש ציבור/איש חינוך שכשל בכך וכך. מייד צצות טענות של: לו הוא היה (לומד קבלה/לא לומד קבלה/קהילה סמכותנית/ליברלית) - זה לא היה קורה.
מעבר לרצון המובן להשתמש בכל מקרה כדי לנגח את האידיאולוגיה שאתה לא סובל, אולי קיים פה עוד צורך: לי זה לא יקרה. אני הרי לא כמו ההם - יהיו ההם אשר יהיו - לכן אני מבוטח.

ד. אבל אנחנו לא מבוטחים. אין שום תעודת ביטוח שאם רק נעשה כך או לא נעשה כך נינצל ממות או שלא ינצלו אותנו, או שלא נכשל או שלא נפגע באחרים. פשוט אין.

אין הכוונה לפטליזם: זהירות יכולה למנוע אסון. כמות ההרוגים יכולה לרדת אם מקפידים לחגור חגורת בטיחות (אני ממליץ מאד). כדאי להיות זהירים. אבל גם מי שחוגר חגורת בטיחות עדיין עלול למות.

אתם יכולים לדגול באידיאולוגיה, ולמנף כל סיפור שתרצו לטובתכם. אבל גם אם אתם צודקים - אתם עדיין לא מוגנים במאה אחוז. (וממילא, אם הצד השני כשל לא בהכרח שהוא טעה). אפשר להתגונן עד רמה מסויימת. אי. אפשר. למנוע. לחלוטין. אין תעודת ביטוח.

מה נשאר לעשות? להתפלל חזק חזק: אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
וגם זה לא מבטיח הגנה מושלמת.