א. אדמה, מים, אוויר, אש.
היוונים הקדמונים חשבו עולם מורכב מארבע חומרי יסוד. כל חי, צומח ודומם הם עירובים שונים של ארבעת היסודות.
ב. כיצד ארבעה יסודות שונים כל כך משתפים פעולה ואף משתנים מאחד לשני? כאן מגיע החומר ההיולי. החומר הזה הוא מעין מצע משותף של כל ארבע היסודות. כולם הם ביטויים שונים שלו. אותו עצמו אנחנו אף פעם לא פוגשים; הוא תמיד מופיע כאחד ביסודות, לעולם לא בפני עצמו. אבל הוא שורש כל הדברים, ובזכותו ליסודות השונים יש שפה משותפת.
ג. אמרתי שפה משותפת? תיאורית הדקדוק האוניברסלי טוענת שיש מאפיינים משותפים לכל השפות. בפועל המאפיינים האלו לא קיימים באוויר אלא תמיד מיושמים בשפה ספציפית. אבל הם אלו שעומדים מאחורי כל שפה. זה דומה לחומר ההיולי.
ד. לפני כמה שבועות שוב טענו כלפי: "אתה אומר שלא הכל הוא שכל? רגע, הטענה הזו עצמה היא לא טענה שכלית?"
אז התשובה היא לא. זו טענה, אבל היא לא שכלית.
מאחורי מכלול ההתנהלות האנושי - שכולל שכל, רגש, רצון ואולי עוד כמה וכמה תכונות - עומד מין חומר היולי. כשאדם מדבר ומשכנע אחרים, ויותר מזה, כשהוא מהרהר וחווה בינו לבין עצמו - כל אירוע כזה הוא מופע שונה של אותו חומר היולי.
ה. קיום החומר היולי של אירועים אנושיים מאפשר להם להתערבב ולעבוד במשותף. רטוריקה היא לא רק אירוע רגשי או רק שכלי - היא מיקס ביניהם. דוגמה אישית היא לא אירוע רק רצוני או רק רגשי אלא מיקס ביניהם (אולי גם של שכל). בנאום טוב יש גם טיעונים חזקים וגם חלקים בהם מגביהים את הקול, וכל זה יוצר אירוע של נאום שמשכנע (או לא).
ו. מהו אותו חומר היולי? כיוון שהוא קודם לכל האירועים האנושיים - תאמר לי איך אתה קורא לו ואומר מי אתה.
יש כאלו שנוקטים שמה שמאחורי הכל היא אמת שכלית. כל השאר הם קליפות שמעיבות עליה. הם מתכחשים לרעיון שיש איזה קשר בין שכל לרגש. שכל הוא נכון והשאר אשליה. כנגדם, דה-קונסטרוקציוניסטיים אוהבים לקרוא לחומר ההיולי כוח. אין שכל אלא רק כוח, אין מוסר אלא מבני כוח וכו'. לא פלא שמתפיסה כוחנית וצינית כזו יוצא מוסר כוחני.
אני מעדיף לקרוא לחומר ההיולי הזה חיים או אנושיות, זאת כדי לחדד שליבו של האירוע הוא פרסונלי, אישיותי.
היוונים הקדמונים חשבו עולם מורכב מארבע חומרי יסוד. כל חי, צומח ודומם הם עירובים שונים של ארבעת היסודות.
ב. כיצד ארבעה יסודות שונים כל כך משתפים פעולה ואף משתנים מאחד לשני? כאן מגיע החומר ההיולי. החומר הזה הוא מעין מצע משותף של כל ארבע היסודות. כולם הם ביטויים שונים שלו. אותו עצמו אנחנו אף פעם לא פוגשים; הוא תמיד מופיע כאחד ביסודות, לעולם לא בפני עצמו. אבל הוא שורש כל הדברים, ובזכותו ליסודות השונים יש שפה משותפת.
ג. אמרתי שפה משותפת? תיאורית הדקדוק האוניברסלי טוענת שיש מאפיינים משותפים לכל השפות. בפועל המאפיינים האלו לא קיימים באוויר אלא תמיד מיושמים בשפה ספציפית. אבל הם אלו שעומדים מאחורי כל שפה. זה דומה לחומר ההיולי.
ד. לפני כמה שבועות שוב טענו כלפי: "אתה אומר שלא הכל הוא שכל? רגע, הטענה הזו עצמה היא לא טענה שכלית?"
אז התשובה היא לא. זו טענה, אבל היא לא שכלית.
מאחורי מכלול ההתנהלות האנושי - שכולל שכל, רגש, רצון ואולי עוד כמה וכמה תכונות - עומד מין חומר היולי. כשאדם מדבר ומשכנע אחרים, ויותר מזה, כשהוא מהרהר וחווה בינו לבין עצמו - כל אירוע כזה הוא מופע שונה של אותו חומר היולי.
ה. קיום החומר היולי של אירועים אנושיים מאפשר להם להתערבב ולעבוד במשותף. רטוריקה היא לא רק אירוע רגשי או רק שכלי - היא מיקס ביניהם. דוגמה אישית היא לא אירוע רק רצוני או רק רגשי אלא מיקס ביניהם (אולי גם של שכל). בנאום טוב יש גם טיעונים חזקים וגם חלקים בהם מגביהים את הקול, וכל זה יוצר אירוע של נאום שמשכנע (או לא).
ו. מהו אותו חומר היולי? כיוון שהוא קודם לכל האירועים האנושיים - תאמר לי איך אתה קורא לו ואומר מי אתה.
יש כאלו שנוקטים שמה שמאחורי הכל היא אמת שכלית. כל השאר הם קליפות שמעיבות עליה. הם מתכחשים לרעיון שיש איזה קשר בין שכל לרגש. שכל הוא נכון והשאר אשליה. כנגדם, דה-קונסטרוקציוניסטיים אוהבים לקרוא לחומר ההיולי כוח. אין שכל אלא רק כוח, אין מוסר אלא מבני כוח וכו'. לא פלא שמתפיסה כוחנית וצינית כזו יוצא מוסר כוחני.
אני מעדיף לקרוא לחומר ההיולי הזה חיים או אנושיות, זאת כדי לחדד שליבו של האירוע הוא פרסונלי, אישיותי.
