א. אברהם אליצור סיפר על אדם שסירב לכנות חסימת כבישים - לשם מטרה מוצדקת דיה - "דבר רע". בעיני אברהם זו התעלמות מהמחיר: האנשים שבוזבז זמנם, כעסו, הפסידו פגישות וכו'. לטענתו, יש לנו נטיה להתעלם מהמחיר שמשולם לשם אידיאליזם, נכונים וצודקים ככל שיהיו.
ב. אבל אולי בן שיחו לא מתעלם מהמחיר, אלא אומר שאף על פי כן המעשה טוב?
במבט ראשון נראה שאם כך, זה רק וויכוח בהגדרות: אברהם קורא למעשה נכון שמסב לאנשים פגיעה "מעשה רע אבל מוצדק", ובן שיחו פשוט אומר "מעשה מוצדק", דהיינו טוב.
ג. אבל במבט שני, הוויכוח עקרוני יותר. אם המעשה מוצדק בסופו של דבר, מה מגדיר אותו כמעשה רע? שאנשים סובלים? אם הסבל שלהם מוצדק אולי זה באסה, אבל המעשה עדיין טוב!
ההבדל בין "רע אבל מוצדק" ל"טוב" לא נגמר בהגדרה המילונית. אם אני חושב שזה "רע אבל מוצדק", בדרך כלל אעשה זאת עם פחות מוטיבציה, וממילא סיכויי להצליח יפחתו¹.
החבר שלו שמתנגד לקרוא למעשה "רע מוצדק" מתנגד משום שהוא מבין את ההשלכות. זו לא התעלמות מהמחיר אלא שיפוט אחר שלו. אם המעשה מוצדק, הוא טוב, לא מוצדק אבל בקרעכצים. בדיוק את מה שאברהם מנסה להשיג - אמביוולנטיות כלפי העשייה - הוא מנסה למנוע. זה וויכוח על ערכים ולא על עובדות.
ד. ומה לגבי עובדות? מה עם מחיר שקיים בכל מקרה?
אני הראשון שש להראות שלכל בחירה יש מחיר, אבל בואו לרגע נגלה סוד: גם המבט הזה, שרואה את המחיר של כל צעד - גם לו עצמו יש מחיר. הוא הופך אנשים למהוססים יותר, פחות נחרצים, מה שהרבה פעמים עלול לפגוע בעשיה. אם אתעסק כל היום במחיר של מעשי, לא בהכרח אצליח לעשות אותם. במובן הזה, אפילו ההתכחשות הלא מודעת למחיר קיים - גם לה יש יתרונות. החברה צריכה (גם) אנשים שלא רואים בעיניים.
______
1.למרבה האבסורד המסקנה היא שאם אחשוב שזה רע מוצדק אני עלול לצאת קרח מכאן ומכאן, ובזה הנבואה תגשים את עצמה.
Loading
